ארץ ישראל – בסיס הזהות היהודית

לדעת התלמוד הבבלי (סוטה לה, א והדברים מוכרים מאוד מרש"י במקום) המרגלים באו בצורה שקולה והגיונית כדי שאכן יאמינו לכל הרוח התבוסתנית שהם שידרו.

למשל כאשר אמרו המרגלים 'ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם' מיד צפה השאלה כיצד אתם יודעים כיצד אתם נראיתם בעיניהם. המרגלים היו מוכנים לשאלות מעין אלו והתשובה הייתה שהם התחבאו בצמרות העצים ושמעו אנשים אומרים ראינו אנשים כמו חגבים.

בנוסף לכך כדי להעצים את טענתם הם טענו שפירות הארץ טובים' באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה' וזאת כדי שעם ישראל יראה שהם מדברים בשבח הארץ ולכן הם גם יאמינו לכך שהעם שם הוא עז – 'אפס כי עז העם'. מתוך שאתה מדבר בשבחה של הארץ מתרגמים את הדברים כך שאתה אובייקטיבי ואז מאמינים לך גם בדברים נוספים.

מתברר שתיאור זה של המרגלים אינו מוסכם כלל וכלל על התלמוד הירושלמי. התלמוד הירושלמי (תענית ד, ה) מציג את המרגלים כשקרנים, שכן איך הם יודעים כיצד הכנענים רואים אותם ולא רק זאת אלא שאת המשפט באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב היא וזה פריה, אמר יהושע (סוטה ט, ו), ורק המשך הפסוק - חוזקם של עמי כנען, נאמר על ידי המרגלים.

מה רוצה התלמוד הירושלמי לומר לנו.

הדבר הראשון שנלמד מתיאור הירושלמי הוא שמי שפוגע בצדדים הלאומיים של עם ישראל, ובמקרה שלנו מי שמתכחש לארץ ישראל, זוכה להתייחסות חריפה ביותר. הוא שקרן, הוא מדבר שלא בהגיון וכד'. אדם שפוגע בצד הלאומי ניתן לחשוף צדדים שליליים נוספים שבאישיותו.

אולם דומה שיש כאן רובד עמוק יותר. עם ישראל מחובר במהותו אל ארץ ישראל

אנשים שפועלים כנגד מהותם הרי בדרך הטבע הם פועלים בצורה שאינה ראויה ואינה הגיונית, אנשים אלו רחוק הדבר שיאמרו דבר טוב על הארץ, אפילו שדבר זה עשוי לסייע בעדם להעביר את המסר שלהם.

כאשר אנו בוחנים את אלו בציבור הישראלי המתכחשים למהותם, אנו מגלים להפתעתנו שהם אינם מסוגלים להגיד מילים טובות על הארץ, וגם אינם מסוגלים לומר מילה טובה על אלו שמנסים לחזק את הזהות היהודית, אפילו שמבחינה מעשית דברים אלו יקדמו אותם בדעת הקהל. אנשים אלו הרבה פעמים מבולבלים ואינם מדברים בהיגיון.

וישנה כאן עוד אזהרה של התלמוד הירושלמי. ברגע שאתה מאמץ גישה לוגית אתה מהר מאוד מגיע  למצב של התנכרות לארץ ישראל שכן מבחינה לוגית אין כל הבדל בין ארץ לארץ. כדי להתחבר רגשית לארץ ישראל שורש מהותנו אנו צריכים לאמץ גישה רומנטית לארץ ישראל.

צריך להבין שארץ ישראל היא אינה דומם.

כבר התורה דואגת להפנים את התפישה הזאת בכך שמהפסוק 'ושממו עליה אויבכם' אנו לומדים, כמו שמסבירים רש"י ורמב"ן, שארץ ישראל אינה נותנת את פירותיה לעמים זרים. ארץ ישראל שומרת אמונים לעם ישראל.

התלמוד הירושלמי טורח להמחיש לנו את היסוד הזה שארץ ישראל אינה דומם בכמה מאמרים (ובמסגרת זאת נסתפק בשניים).

מאמר אחד (תענית ג, ג) קובע שגשמים יורדים בזכות הארץ. ארץ ישראל אינה דומם יש לה זכויות.

ומאמר שני (סנהדרין א, ג). עוסק בשאלה מה יהיה הרכב בית הדין במקרה של מחלוקת בין שני שבטים על חבל ארץ מסוים. בפשטות מדובר על סכסוך בדיני ממונות והדבר מצריך כמו כל דין בדיני ממונות שלשה דיינים.

מפתיע הירושלמי ואומר לא רק שלא מדובר פה בדיני ממונות, אלא הנושא הוא הרבה יותר חמור מדיני נפשות. אם בדיני נפשות אנו מצריכים 23 דיינים, הרי שבסוגייה הזאת של סכסוך קרקעות בין שבטים אנו דורשים 71 דיינים. קרקע בארץ ישראל זה הרבה יותר מדיני נפשות. ארץ ישראל פירושה חיים.