1. מעבר להיותי יוצר, שנים רבות אני מראיין וכותב על התרבות האמונית ממגוון זוויות. עוד לפני שניסו להגדיר במילים את התרבות ה'אחרת' - הייתי שם כדי להביא את הקולות בתור שדרן רדיו, כתב וידיאו ועיתונאי בעיתונות המודפסת והדיגיטלית.
נחשפתי לכמות עצומה של אמנים מוזיקלים שהצד השווה שבהן היה שאיש לא מכיר אותם ואין להם מספיק כסף\קהל כדי להמשיך ליצור.
התרגשתי כשאודי דוידי נכנס לפלייליסט לראשונה - ודיווחתי על כך בסערה כי העניין היה מפתיע במיוחד.
היום כבר לא מתרגשים מיוצר שמציג אמונה בשער בת רבים וגם מקבל חיבוק מהמיינסטרים ה'כללי'. גבולות ההכלה התרחבו כשהרדיו הבין שהוא יהפוך למגוחך אם יתעלם מכמות הצפיות הפומבית ברשתות החברתיות.
ועדיין, יוצרים שגדלו בערוגות המגזריות והגיעו לפופולאריות רבה - אפשר לספור על אצבע אחת: חנן בן ארי.
כל הייתר, לא גדלו במגזר או טרם הגיעו לרף בו הם ממלאים הופעות במהירות בלי צורך להוכיח את עצמם.
למוכשרי המגזר נשאר רק לחלום להיות 'כמו חנן בן ארי', אבל אז הגיע הרגע בו הוציא בן ארי את השירים בהם סיפר לאומה - את מה שכולנו היינו צריכים לשמוע, גם במגזר: לא כיף להיות מצליחן מפורסם. ממש לא כיף.
אפשר להבין מדוע; אין פרטיות, אין חופש תנועה ואין חופש להביע דעה (בדור בו כל אחד אומר מה שבא לו). מצפים ממך לרגש ולעניין. תמיד. וכגודל אהבת הקהל השטחית - גודל הכאב כשלא באתם להם בטוב.
אך יותר מכל: אף אחד לא מבין את הקושי שלך. בכלל.
כל יוצר, לכאורה, חולם להיות כוכב ענק וכל מבוגר חולם להיות עשיר כמו כוכב מצליח. אף אחד לא מנסה להבין שהעסקה היא קשוחה מאוד ולא משתלמת בעליל: בשלב מסוים אתה אולי לא מודאג על 'לסגור את החודש', אבל אתה מרגיש ברמ"ח ושס"ה שאין לך גרם חופש, אף פעם.
וחופש, כידוע, הוא אלמנט קמאי בחייו של אדם. אנשים שלא ראו הפגנה במשך עשורים - יוצאים על זה לרחובות.
2. הקלישאה הטחונה דלעיל העוסקת ב'לא כיף להיות מצליחן מפורסם' - לא נטמעה מספיק ברצינות במגזר, מכורח היותה 'קלישאה'.
כולם יודעים אותה - אך קשה מאוד לוותר על הקריירה באיבה או לקחת ממנה הפסקה כדי לנסות להיות שמח (כי זה מה שחשוב בחיים).
אפשר להוריד את הכובע עד בלי די בפני אודי דוידי שבשלב מסוים הוריד פרופיל בלי לעשות מזה רעש גדול.
לדוידי להיטים רבים, אנרגיה, אישיות כובשת ויכולת להמשיך. אך כוחו הגדול, בעיניי, היא היכולת לשחרר.
זה וואוו אדיר, בכל תחום. פשוט לעצור ולשוב לחיים עצמם כי בע"ה יהיה בסדר ומוכרחים להיות שמח ורגוע.
3. ופרנסה מה תהא עליה? לא יודע. לא ניהלתי זמר מעולם (חוץ מאת עצמי) אך להנחתי, כשיש לך רפרטואר יפה וקהל שאוהב אותך - זה פשוט יותר לנסות ללכת בדרך האמצע. לבחור בהופעות קטנות בלבד או לבחור לקחת הפסקה בלי תאריך סיום. כן, זאת אופציה. הפסקה היא מילה חיובית וגם לא חייבים להסביר לאף אחד מדוע.
יוצר שייך לפני הכל לליבו והכי חשוב - שיהיה שמח. קשה להיות שמח כשאין לך חופש ואין אופק לחופש ושחופש הוא לא באמת חופש כי בקצה היומן עומדת הקריירה הפועמת על שלל ענייניה. חופש זה חופש - וכדי להשיג אותו צריכים לגבש אסטרטגיה ולהתפלל עליה שתצליח, ממש כמו סינגל חדש.
4. אפרופו המילה 'פרנסה' ו'חופש', כדאי לדבר על זה: לא פעם, המילה החשובה הזאת הופכת בחסות הצורך ההכרחי - לתרוץ טוב כדי לברוח מהחיים עצמם וממה שאפשר לעשות איתם אילוליי היינו צריכים לעבוד כדי להתפרנס.
אנחנו כל כך שוקעים במילה 'פרנסה' עד שלפעמים לא עוצרים לשאול: רגע, איזה פעולות מכניסות לנו כסף אמיתי ואיזה פעולות שואבות לנו את הזמן?
הדוגמה הבולטת היא אנשים שעושים הרבה כסף בקלות יחסית - ובכל זאת ממשיכים לעבוד. קשה לתפוס אדם שעוסק בפרנסה עד גבול מסוים ו'מפסיק לעבוד' כי הצליח לכסות את החודש ואולי אפילו לחסוך.
כשהמושג 'פרנסה' אצל בני אדם מאמינים שבסך הכל רוצים להתפרנס בכבוד - יוצא מפרופורציה, זה הכי כואב.
כי בני אדם מאמינים אוחזים בערכים נעלים וחופש לגבי ניצול הזמן בעיקר לעניינים רוחניים כמו התפתחות בלימוד תורה, ענייני חינוך ומשפחה.
איננו אשמים. חוסר הביטחון שלנו שאפשר לנהל חיים שונים ומלאי משמעות גדולה יותר - גורם לנו לא לחשוב ולהדבק ל'פרנסה', לאו דווקא בצורה אפקטיבית, כאמור.
אנחנו מרגישים 'חיים' כשאנחנו 'בעבודה' - גם אם בפועל אנחנו בעיקר עסוקים, רוב הזמן, בפגישות שהיה אפשר לחסוך ושיחות חברתיות נחמדות.
אם אלו החיים שאנו מבקשים לעצמנו בתוכנו - סבבה. אבל כיהודים האמונים על ניצול הזמן מחובתנו לשאול: על חשבון מה זה מגיע?
לתהות: האם באמת לא כדאי לנו לנסות ולפתח יכולות שיאפשרו לנו לצאת קצת לחופשי ולהשקיע בדברים גדולים יותר שאנחנו מאמינים בהם כמו לימוד תורה, חינוך ומשפחה? הרי לשם אנו מכוונים - אז מה הסיפור בלהשתעבד ל'פרנסה' גם בהמון רגעים שאין שם 'פרנסה' במובן הפשוט של המילה?
הכותב הוא קופירייטר ויוצר, במאי הסרטים 'מדריך למתבונן האמיץ' ו'רווק עם אלוקים', ומייסד מיזם הסיוע לאמנים 'מסדרונות לתעשייה'