הרמב"ם באגרת לאנשי מרסי תוקף את נושא האסטרולוגיה וכותב שמה שגרם לאיבוד מלכותנו, לחורבן ביתנו ולאריכות גלותנו הוא שבמקום ללמוד מלחמות התעסקו באסטרולוגיה.
הביקורת על נושא האסטרולוגיה מתחיל מפסוק בפרשת בלק (במדבר כג, כג) – 'כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל'. שני התלמודים (בבלי נדרים לב, א וירושלמי שבת ו, ט) מסכימים שניחוש זה דבר חמור וכל מי שמנחש עתיד לסבול מכך.
התלמוד הבבלי קושר את איסור הניחוש לפסוק שנאמר לאברהם אבינו במעמד ברית המילה: 'והיה תמים' ומביא שני מאמרים שמי שהולך בתמימות אכן מצליח. לפי הבנת התלמוד הבבלי הרעיון של חומרת הניחוש היא לקבל כל דבר בתמימות. אם הקב"ה מנהיג כך את העולם, אין סימן טוב מזה שמדובר על דבר טוב.
וראה זה פלא. כמו שכבר העלינו גם התלמוד הירושלמי מתייחס בחומרה לנושא הניחוש, אולם מיד אחרי כן הוא מוסיף ואומר שצריך לפעול עם א-ל. לפי התלמוד הירושלמי האדם נדרש להיות שותף עם הקב"ה בתהליך התחייה הלאומית.
מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל היה מרבה להביא מדרש שהוא בעצם חופף להדרכה של הקב"ה לפעול עם א-ל. במדרש כתוב שעתידה בת קול לפוצץ בראשי הרים ולומר שכל מי שפעל עם א-ל יבוא וייטול שכרו, ואילו בירושלמי במקום ראשי הרים מובא – אהלי צדיקים. גם צדיקים גדולים לא תמיד מבינים שעם ישראל נדרש לפעול עם א-ל.
הפסוק 'והיה תמים' מופיע, כאמור, בפרשת ברית המילה. הפסוק בשלמותו הוא: 'התהלך לפני והיה תמים'. מה הכונה להתהלך לפני הקב"ה. דומה שישנו מדרש מפורסם (מדרש תנחומא (ורשא) פרשת תזריע סימן ה) שמסביר היטב את הדברים. טורנוסרופוס הרשע, השליט הרומאי שנהג להתווכח עם רבי עקיבא, רוצה לומר לרבי עקיבא שבעצם מצוות ברית המילה שמקיים עם ישראל היא חוסר אמונה בקב"ה, שהרי הקב"ה ברא את בני האדם ערלים.
עונה לו רבי עקיבא בדיוק להפך ברית המילה היא יסוד אמונה מרכזי. הקב"ה רוצה שעם ישראל יהיה שותף איתו בתיקון העולם. העולם הוא חסר ועל עם ישראל להשלים אותו, תפקיד שמומחש על ידי ברית המילה.
נמצאנו למדים שהציווי שנאמר לאברהם: 'התהלך לפני' זהה להדרכת הירושלמי לפעול עם א-ל. אמור מעתה שאם הדגש בתלמוד הבבלי הוא מה שאנו מכנים אמונה תמימה 'והיה תמים', הרי הדגש בתלמוד הירושלמי הוא על תחילת הפסוק: 'התהלך לפני'. אם הסבר הפסוק הוא שעם ישראל נדרש להיות שותף עם הקב"ה בתיקון העולם, כיצד נסביר את המשך הפסוק 'והיה תמים'. חייבים להסביר שלפי הירושלמי תמימות כאן היא לא בחינת קבלה עיוורת, אלא פירושה הוא שלמות.
נחזור לדרשת הירושלמי המדריך לפעול עם א-ל. הפסוק שהתלמוד הירושלמי מצמיד לדרשה הוא המשך הפסוק של 'כי לא נחש ביעקב' – 'כעת יאמר ליעקב ולישראל מה
פעל א-ל'. לכאורה אם נפנה את השאלה מהו הפשט בפסוק זה. התשובה תהיה שעם ישראל מתבקש לראות מה הקב"ה עושה בעולם.
התלמוד הירושלמי כאן מלמד אותנו יסוד אמונה חשוב. מה שעם ישראל פועל בעולם במגמה של תיקון העולם הדבר נחשב לפעולתו של הקב"ה. אם לדוגמה עם ישראל הצליח להקים מדינה, אמנם ברור הדבר שהוא לא היה מצליח ללא סייעתא דשמיא, אולם בסופו של דבר גם המעשה האנושי, השותפות של עם ישראל עם הקב"ה הוא זה שנזקף לזכותו של הקב"ה. הקב"ה כמו אומר לעם ישראל. בזה שהקמתם מדינה פעלתם בצורה מרבית לקידוש שמי בעולם.