למה לשלוח ילד לפנימייה?

הורים, הסרט השנוי במחלוקת 'המדרשיה' - טומן בחובו סוד מפתיע שכדאי להפנים ומהר.

1. קראתי ששוב המגזר הדתי סוער בעקבות יצירה חיצונית שתיארה את הסיפור שלו בטלוויזיה הכללית.

הנראטיב הדת"לשי צפוי, הביקורת על הצגת הדברים בצורה לא מחמיאה ברורה, אך איש אינו מתעסק במסר הנסתר והחשוב.

לא ממש משנה מה היה וכיצד הוצגו הדברים. אם לא משקיעים מאמץ בהבנת הסאגות של העבר - אנו נותרים עם סיפור מסעיר בפה ותו לא.

נכון, מרגש להתעסק בעניינים שנויים במחלוקת ולדבר מתוך פוזיציות של אמוציות, אך אין זו אלא טחינת מיים בזמן שמתחת לפנס מונחת התובנה המסעירה הבאה: לרוב, נערים פשוט צריכים את ההורים שלהם לידם.

2. אם בעבר הציבור הדתי נאלץ לכתת את רגליו ולא הייתה ברירה אלא לשלוח את בני הנוער למוסדות עם פנימייה הרי שבדורנו בו אנשי לימוד מרובים - אין שום סיבה שלא להקים מוסדות קטנים ואיכותיים, עם יחס אישי ורמה גבוהה בכל עיר ויישוב. מוסדות בהם יחזרו הנערים לכור מחצבתו השורשי מדי אחר צהרים-ערב ויפגשו עם הוריהם מולידם, לזמן איכות טבעי.

ההורים יתעניינו בבנם, ילמדו להסתדר איתו וירעיפו עליו אהבה שאין לה תחליף. הוצאות עתק על חינוך זה נחמד, אבל לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שהשתדלות בחינוך טוב מגיעה - לפני הכל - ע"י תשומת לב הורית, ללא תנאי. ע"י חיפוש מפתחות הלב כל פעם מחדש. זה קשה, אבל בטוח. ככה עושים את המקסימום.

3. נערי הפנימיות השונות באשר הם מסתובבים בתוכנו. הם היו בהן בגיל נערות כדי 'להשקיע בלימודים' (או שמא לשקוע?) בזמן שאחיהם שאינם דתיים סחבו יום לימודים מקוצר והלכו לעשות לביתם ולראות את הוריהם (או לריב איתם).

הקונספט הפנמייתי הצמיח רבים וטובים הפורחים היטב בכל אליטה ויודעים להסביר בשפה קולחת עד כמה הפנימיה תרמה להם. אולי יש גם כמה כאלה שכביכול מעולם לא חשו צורך בחום, אהבה ובית - החל מגיל הנערות. אולי.

מה שבטוח הוא שלצידם של אלו נמצאים הרגישים, האחרונים בשרשרת המזון החברתי שסבלו מקור בשקט או לחלופין הוא הציק להם. אז הם הוציאו את הכפור המעיק (ואולי עדיין הם מוציאים אותו?) בדרכים לא מקובלות ולא נכונות המזיקות לעצמם או לסביבתם.

קשר הורי זה לא פשוט בעליל. כל שכן בגיל ההתבגרות. אך שם טמון גורם הצמיחה המרכזי בהתנהגותו של אדם.
כמה חבל שבלהט האמוציות אנו נגררים (כרגיל) לדיונים אמוציונלים על העבר רק כי זה מה שבולט לנו במדיה -
ומפספסים את ההזדמנות (סוף סוף!) לדיון פרקטי על אחד המושגים המושתקים והכואבים בחייהם של בני נוער: פנימייה יוקרתית.

הכותב הוא קופירייטר ויוצר ספרים, במאי הסרטים 'מדריך למתבונן האמיץ' ו'רווק עם אלוקים', מייסד מיזם הסיוע לאמנים 'מסדרונות לתעשייה'