חנן בן ארי
חנן בן אריצילום: Yossi Aloni/Flash90

1. כמה רגעים לפני כניסת שבת, ידיד טוב שלח לי את הראיון שנתן חנן בן ארי לפודקאסט, בעקבות יציאת אלבומו החדש. ידידי טען שהראיון הזכיר לו מאוד טור שכתבתי תחת הכותרת 'לא כיף להיות עטלף עיוור' לפני מספר שבועות.

לא צפיתי בראיון (עוד נחזור לסיבות שבגינן איני מעוניין להקליק על ה'מעניין מעניין' הזה כמקובל) - אבל התרגשתי.

כי דבר מעניין וחשוב יותר התרחש בכלל באטמוספירה אחרת: יחסי יוצרים ותקשורת. ראיון של אחד היוצרים המוכרים ביותר במדינה בפודקאסט - דווקא - מסמן שלב נוסף בדעיכת קרנה של התקשורת.

שהרי גלוי וידוע לכל מבין עניין שחנן נחשב 'עניין לציבור' ולהשערתי יכול לקבל בנקל שער יוקרתי באחד ממוספי סוף השבוע המודפסים ו'הנחשבים'. (אולי אפילו בקבוצת 'ידיעות' המחזיקה ב-YNET שם שודר הפודקאסט). הבחירה בקונספט פודקאסט, למרות המעמד, מסמנת את שינוי יחסי הכוחות בין יוצרים לתקשורת.

2. עד לא מזמן, כל הרוצה לומר את דבריו לציבור - היה נאלץ להסכים לעיסקה המפוקפקת הגורסת שתמורת חשיפה בכלי תקשורת נפוץ - עליך לספק את 'סחורה מעניינת' + לקבל את האמת ממי שניסח אותה.

במסגרת העיסקה, המרואיין משוחח עם מראיין במשך זמן מה ואחר כך, בעיתון, מגלה עד כמה הדברים לא בהכרח תואמים למה שהתכוון.

דבר דומה היה עשוי להתרחש בכתבות טלוויזיה, סרטי דוקו ושאר מוצרים יוקרתיים. העיסקה דומה והבאסה באותו אזור חיוג.

ההיסטוריה של התקשורת מלאה באנשים שהתבאסו (בלשון המעטה) בפומבי על התקשורת שעימה שיתפו פעולה.

מדובר באבסורד - שהרי תקשורת מבוססת מיסודה על אמת ואמון ללא מיצרים. כשמדובר בראיון שנועד לפרסם יוצר - הבאסה אבסורדית אף יותר. שהרי אי אפשר להיתלות בתירוץ העומד מאחורי כל תחקיר מסעיר שמצהיר בעצם היותו מפורסם כי הוא נאלץ להשחיר בפרהסיה מישהו - 'רק כדי לתקן את העולם'.

3. לצד גחלת השטויות המוחלטות השוצפות היום, נעים לגלות שהעולם הופך גם לבהיר ואותנטי יותר.
מעתה, אין צורך למרוח את תמונתך בעמוד שער ע"ג עיתון ותיק ולקוות שיספרו שם את הסיפור שלך כפי שרצית.

קונספט הפודקאסט בו אפשרויות העריכה מוגבלות מאוד - הכניע את התקשורת העתיקה. לפתע, ביחסי הכוחות שבין יוצרים ותקשורת מבצבץ איזון מופלא, לטובת היוצרים.

וראו זה פלא: גם התקשורת נהנית מזה. אין צורך לבצע ראיון עומק יקר שלוקח זמן ואנרגיה רבה לייצר אותו, לעצב את הנראטיב שימשוך קהל דרך כותרות, לשלם על הפצה ואולי גם לחטוף ריקושטים מסביבת המרואיין.

פשוט מושיבים מראיין ומרואיין מול מיקרופונים ומצלמה שמראש לא מתיימרת להביא 'ראיון וידיאו נוצץ' (וערוך) - והשניים מדברים. היוצר יכול להביא את הנראטיב שלו, בקולו ובדמותו - ולהיות רגוע שהדברים עוברים כמה שיותר קרוב למה שהתכוון אליו מלכתחילה.

גם לא צריך למכור את המוצר (העיתון) כדי להרוויח. המתעניינים מקבלים את הראיון - שלהפיק ולהפיץ אותו עולה מעט מאוד ביחס לראיון קלאסי - בחיני-חינם! הרווח הישיר לתקשורת מצוי בתנועת הגולשים. מה שמכונה 'טראפיק'. אט אט, הדברים נהיים ברורים יותר: המתעניינים ביוצרים - הם המוצרים.

4. לכולנו יש את בלוטות העניין האלה שגורמות לנו להתרגש קמעה כשיש איזה 'אייטם מעניין'. אנחנו מקליקים, שוקעים (או שומרים במועדפים ובזמן כלשהו שוקעים). במקרה הספציפי של חנן, הראיון הוא שיעור חשוב לאמנים שחולמים להיות פופולארים ולשאר עמך בית ישראל שבטוחים שהצלחה כלכלית מביאה עימה שלווה.

אולי אם יצפו בפודקאסט בן כשעה יצליחו להפנים שהקלישאה החבוטה 'כסף ופרסום לא קונים שלווה ואושר' - היא נכונה מאוד. (אגב: לפעמים, אם רוצים ומתפללים, דווקא חסרונם של העושר וההערכה - מצמיחים אמונה ושלווה).

כנראה שמישהו היה צריך לתאר את הדברים בהרחבה לחולמים כמונו, הזקוקים היום לסיפור חי ונוגע, כדי להתחבר למסר.

אך ברוב המקרים, 'אייטמים חמים' הם לא יותר ממכונה משומנת שתפקידה המרכזי הוא לאזוק אותנו לתחומי עניין, דמויות ופרסונות, לגרום לנו להקליק ולשקוע.

הם לא נועדו ללמד אותנו שום דבר. הם רוצים לספר לנו סיפורים ולגרום לנו לישון. לקום. להתעניין במה שהם 'נותנים' וחוזר חלילה.

5. בימינו, המאמץ הנדרש וההכרחי לקיום חיים טובים (במסגרת האפשר) - הוא להתעניין כמה שפחות במה שקורה עכשיו למישהו אחר גם אם בלוטות העניין כבר התרגלו לזה שהנושא 'מעניין'.

תאמינו לי, זה קשה. כשהראש שלך מתעניין באופן קבוע באישים מסויימים ובעניינים 'מעניינים' כאלה ואחרים שלא תורמים לך דבר - נראה כבלתי אפשרי להוריד את המינון לרמה של 'לא הקלקתי - לא קרה כלום'.

אך אט אט, אחרי תהליך 'ייבוש' - אתה מצליח להיגאל מזה ולהבין במובן הרחב של המילה - את עומק הסיפור שלך ושל העולם שסביבך. באין חדרי בריחה זמינים, אתה הרבה יותר בפוקוס על החיים עצמם ועל מה שמרגיע באמת - ולא על אסקפיזם הדוחף לראשך בליל סיפורים זרים. הזמן הוא המשאב החשוב ביותר עלי אדמות.

כשאתה צורך תוכן במשך שעה זאת לא רק השעה הזאת אלא כל המלל והמסרים והתחושות שהיו שם - שמלווים אותך הרבה אחרי שמילאת כרסך בעניין.

זאת הסיבה שלא צפיתי בפודקאסט ולא הקשבתי ל'עטלף עיוור' העצוב במלואו. אני רוצה להיות שמח ורוצה שגם אתם תהיו שמחים. בימינו, הכל מתחיל בתזונת תוכן.

הכותב הוא קופירייטר, עיתונאי, מגיש ושחקן. במאי הסרטים 'מדריך למתבונן האמיץ' ו'רווק עם אלוקים', מייסד מיזם האמנים 'מסדרונות לתעשייה'.