מתסיסים ומסיתים

מתי בפעם האחרונה שמעתם על תרומה משמעותית לקהילה או רצף מעשים טובים (או לפחות מעשה טוב משמעותי ומתמשך אחד) שעשו אזרחים ערבים למען החברה בישראל (חוץ מיוסף חדאד הנפלא)?

האם זכיתם ללמוד לאחרונה על פיתוחים חדשניים, עליהם חתומים ערבים אזרחי ישראל, שתרמו לקידום המדע, הכלכלה (פרוטקשן לא נחשב), החברה או חלילה בטחון המדינה רחמנא ליצלן?

התקשורת מדווחת לנו כבר שנים על מעללי החברה הערבית בעיקר בהיבטים קולינאריים חיוביים או להבדיל- כאלו בעלי היבטים שליליים כאלימות, עבריינות, סיוע למחבלים ובעיקר שפיכות דמים. מעשי רצח אכזריים של גברים, נשים ואפילו ילדים על רקע חשבונות בין עברייניים, נקמות דם בין חמולות וחילול כבוד המשפחה, הפכו למעשה יום יום נורא.

זאת מבלי שנשתכחה או נזנחה לה הפגיעה גם ביהודים מעת לעת, בשליחות ארגוני הטרור הערביים כפי שנוכחנו לאחרונה עם פרעות תשפ"א וחשיפת אמצעי לחימה ומחבלים בשליחות איראן, חמאס, ג'יהאד וחיזבאללה.

גביית דמי חסות (פרוטקשן) מבתי עסק קטנים כגדולים הפכה להיות ענף כלכלי משגשג שמחזיק משפחות רבות החיות על חשבונם של אחרים, בעיקר יהודים, באי אילו כפרים ומקומות יישוב ערביים. ענף שהתפתח והתמסד עד כי יש הרואים בו עסק שמירה חוקי לכאורה, המנפיק לקורבנותיו חשבונית - קבלה על בסיס חודשי לטובת מס הכנסה. יש בוודאי מי שרואים בכך את הקידמה בהתגלמותה.

את התפתחות הכלכלה הערבית המקומית לאורך השנים שעברה מהשיטות המסורתיות בהן נקטו אי אילו ערבים לאורך מאות שנים כגזל, גניבה ושוד של עוברי אורח מזדמנים, משתמשי דרך תמימים וצליינים למקומות הקדושים, למעין עסקים "מורשים" שאי אפשר לסרב להצעותיהם המתחשבות לחסרי הישע המיואשים.

כשהאלימות ברחוב הערבי גואה, למה כבר אפשר לצפות ממנהיגי החברה הערבית בישראל למעט קיתונות של טענות קשות נגד הממשלה, המשטרה ויתר הרשויות במדינה. מתי נשמעו מנהיגי הערבים קוראים להתגייסות המונים למשטרה או למשמר אזרחי, ולא להשתמטות מהם, בכדי למגר את הפשיעה ברחובות הערים והכפרים שלהם? לא נזכיר חלילה קריאה דמיונית מצדם לפיקוח על עסקים לא חוקיים, נהיגה פרועה ברכבים, בנייה בלתי חוקית וגביית מיסים (שוב, למעט פרוטקשן). מתי הפגינו מנהיגי הערבים מנהיגות ודוגמא אישית למען שיפור מצבם מבלי להתלונן על מר גורלם במדינת ישראל שמטיבה עמם יותר מכל מדינה העולם, מבלי ליבב ולהזיל דמעות סביבם?

לא זו אף זו, ישנם מנהיגים ערבים במדינת ישראל המעודדים בגלוי אלימות ושפיכות דמים כנגד יהודים בעיקר, בניגוד גמור לכל היגיון ובחסות מוסדות המדינה לכאורה, מתוך מחשבה שאין מדובר בחרב פיפיות או בומרנג שיחזור ויכה בגופם בבוא היום. כזו היא ועדת המעקב של ערביי ישראל לדוגמא.

ועדת המעקב העליונה, למה?

ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל הוקמה ב-30 באוקטובר 1982 במטרה ליצור מסגרת-על לגופים השונים השייכים לציבור הערבי בישראל, כולל אלו שהוצאו אל מחוץ לחוק כדוגמת הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, לייצגם ולרכז את פעילותם הפוליטית.

מעורבותה של הועדה באירועים אלימים או המוקירים אלימות ככלי להשגת מטרות במישרין או בעקיפין לכאורה, לא נעלמה מהעין ויש לשער כי אף חדרה לתודעה הלאומית הערבית וללבבות צעירים ערבים ברבות השנים. צעירים שרואים כיום באלימות כלי רב שימושי, שניתן לעשות בו כרצונם כנגד כל מי שאינו מסכים או עושה כדברם, בין אם זו המדינה, החברה או השכנה. לשם המחשת הגישה האמורה, ראוי לזכור מספר אירועים מבישים בהם מעורבת הועדה:

נציגי ועדת המעקב העניקו לפני כמה שנים אות הוקרה למחבלת לינה ג'רבוני שסייעה למחבל מתועב לבצע סדרת פיגועי תופת בהם נרצחו למעלה מעשרים ישראלים, ולאסירה המשוחררת חדג'ה אבו עייאש, לרגל פעילותה ב"מבצע עופרת יצוקה", במהלכו נטלה פטיש והכתה באמצעותו בראשו של יהודי בן 71 בבאר שבע. מוחמד בארכה, יו"ר ועדת המעקב העליונה לערביי ישראל וח"כ לשעבר, היה גם זה שהעניק אות הוקרה לאמותיהם של מחבלים רוצחי יהודים בטקס של הרשות הפלסטינית ברמאללה, בנוכחות ערבים ישראלים תושבי ערערה, שהתקיים בחודש יולי האחרון. "פרסים" הוענקו בין היתר גם לאמו של המחבל סאמי אבו דיאק שרצח ביוני 2001 את איליה קרביץ' הי"ד תושב חומש; למחבל כרים יונס, שקיבל פרס מראש ממשלת הרשות הפלסטינית מוחמד אשתייה בנוכחותו של בראכה, על שרצח את החייל אבי ברומברג הי"ד שנפטר מפצעיו ב-1 בדצמבר 1980.

בחודש אוגוסט אשתקד פרסם ארגון ערי ישראל מחקר מקיף תחת הכותרת "ועדת המעקב- בפרעות בערים המעורבות בזמן מבצע שומר חומות". המחקר בחן את הקשר בין ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל לבין פרוץ הפרעות בחודש מאי 2021 וכן את הקשר בין ועדת המעקב לחברי הכנסת שכיהנו אז במפלגות הערביות חד"ש, רע"ם, בל"ד ותע"ל.

המחקר מציין כי לפרעות תשפ"א קדמו התססה ומערך הפגנות ארצי מטעם ועדת המעקב וועדי העם המקומיים בערים המרכזיות, מעשים שהובילו לאלימות הקשה שהופגנה באותם ימים. ועדת המעקב הייתה זו שלאחר פרוץ הפרעות המשיכה לעודד את הצעירים הערביים להגן על שכונת שיח' ג'ראח (שמעון הצדיק), על הר הבית והמסגד בלוד מפני 'התקפות המתנחלים'.

בהמשך קראה הועדה לשחרור הפורעים שנעצרו על ידי המשטרה ואף קראה לאיסוף תרומות בעבורם. אירועי אלימות דומים, בתמיכת ההנהגה הערבית בישראל, זכורים עוד מפרעות אוקטובר 2000 שנחקרה בוועדת אור בזמנו. גם שם ההנהגה הערבית הייתה גורם מתסיס, המשלהב לאלימות ולא חלילה גורם ממתן, מפשר ומרגיע.

סיכום והמלצות

ההתנהלות של גורמים בהנהגה הערבית במדינת ישראל, המעודדים, מתסיסים ומסיתים לאלימות כנגד יהודים וככלל כנגד המדינה, היא חרב פיפיות הננעצת בליבם ושופכת בימים אלו את דמם של ערבים רבים.

מי שמסית ומטיף לאלימות כנגד האחר, התומך במחבלים וברוצחים אכזריים, בל יתפלא כי תוצר החינוך שלו- יופנה כנגדו וישפוך לבסוף את דמו. גוף המטיף לאלימות מייצר דפוסי פעולה וחשיבה כוחניים לפתרון סכסוכים והשגת מאוויים. הלא כך פועלים עתה אותם עבריינים ערבים היורים ברחובות הערים אלו באלו, הרוצחים שכנים ועוברי אורח תמימים על לא עוול בכפם, רק משום שזהו הקוד התרבותי עליו גדלו? האם לדידם מה שלא הולך בכוח- הולך ביותר כוח, מה שלא הולך ביותר כוח הולך באלימות ומה שלא הולך באלימות- הולך ברצח?

כשם שידעו אותם מנהיגים לשלהב את ההמונים ולהסיתם לאלימות כנגד אזרחי ישראל היהודים ורשויות המדינה, לשרוף כלי רכב ותחנות משטרה, באצטלא של הגנה על כבודם ונכסיהם של "הקוזקים (הערבים) הנגזלים" לכאורה– כך יש לדרוש מהם לפעול להגנה מעשית על התושבים הערבים ונכסיהם בעריהם ובכפריהם עתה. זאת אם באמת ובתמים מעוניינים הם למגר מהיסוד את הפשיעה החמורה והאלימות הפנימית הקשה המשתוללת בקרבם ללא הפוגה.

ככל שלא יעשו כן יש לפעול בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשות מדינת ישראל להוצאת ועדת המעקב אל מחוץ לחוק, כפי שהיו מי שצידדו בדבר מקרב הח"כים ושרי הממשלה בהווה ובעבר. זאת לצד מעצר ושפיטה של חבריה בגין הסתה לאלימות והמרדה, לכל הפחות.

בנוסף, יש לאפשר לכוחות הביטחון לפעול בכוח רב ובריכוזי מאמץ בכדי לעצור עבריינים, לאסוף כלי נשק ואמצעי לחימה המצויים בשפע בחברה הערבית. במקביל לכך נדרשת הגברת האבטחה בבסיסי ומחנות צה"ל, בדגש על מחסני התחמושת והנשקיות, שיהפכו ליעד מבוקש לשוד וגניבה. מבתי המשפט מצופה שיכבידו את ידם וימעיטו ממידת רחמנותם על אותם עבריינים, בכדי לחוס יותר על חיי האזרחים יישרי הדרך, היהודים והערבים.

עד כמה שישמע הדבר מוזר עתה, בכדי להילחם בחורמה בפשיעה הערבית הגואה, נדרשים חברי הכנסת, יהודים וערבים מכל קצוות הקשת הפוליטית, לפעול יחדיו בכדי לאפשר מתן יותר כלים ואמצעי פעולה חוקיים לזרועות אכיפת החוק והשפיטה. נדרשים הם לפעול להחמרת הענישה בחוק כנגד הפושעים, הפורעים והמסיתים, כדוגמת אנשי הפלג הצפוני ואנשי ועדת המעקב המעודדים טרור ואלימות. יש לפעול למען שלילת אזרחותם וגירושם לעזה, סוריה או לבנון של מחבלים, תומכיהם וסייעניהם מקרב ערביי ישראל שהורשעו במעשי טרור וריצו מאסרם בבתי הכלא.

ככל שמדינת ישראל תדרוש יותר מההנהגה הערבית ליטול אחריות על הציבור אותו היא מייצגת, ותכביד ידה על המסיתים, הפושעים והמחבלים- כך יגבר הסיכוי לצמצום היקף האלימות בחברה הערבית פנימה וכמובן זו המופנית כלפי יהודים על בסיס קבוע לאורך השנים.

לח"כים ולמנהיגים הערבים, שמרגישים בישראל מקופחים אך מדברים בערבית כנגד היהודים והמדינה את שחושבים הם בלב פנימה (מבלי לומר זאת בעברית חלילה), מומלץ לקחת פעמיים ביום לפני כל ראיון או כינוס במליאה- "קיפוחון" או "מירמורון" בהתאם לצו השעה. זהו כדור לא קטלני לשם שינוי, אלא כזה שמתמוסס מתחת ללשון ונוגד תופעות של הסתה, התססה ובמקרים נדירים אף שותפות ותמיכה בדבר עבירה.