האם ישנה תקוה שאלו שפועלים כנגד כל דבר שבקדושה יחזרו בתשובה.
כמובן שאנו מאמינים שעתידים כל ישראל לחזור בתשובה, אולם ישנה סוגיה בתלמוד הירושלמי שמשרטטת מודל של חזרה בתשובה שמעורר הרבה תקוות.
התלמוד הירושלמי (סנהדרין י, ב) עוסק בתשובתו של אחאב, תשובה שבסופו של דבר גרמה לכך שהרעה שהבטיח הקב"ה לבית אחאב לא תבוא בדורו של אחאב
כל מי שעושה הקבלה בין תשובת אחאב לבין התשובה שצפויה בזמנינו עושה זה על אחריותו בלבד.
פרק כא בספר מלכים א מדבר על פרשת נבות הישראלי, פרק בו מבצעים אחאב ואיזבל מעשה שחיתות מהמדרגה הראשונה, כמובן על פי החוק, כדי לפגוע ביהודי תמים.
אליהו הנביא נשלח מיד אחרי המעשה הזה לאחאב לומר לו שמעשה זה לא יעבר בשתיקה. אחאב שומע את הדברים וחוזר בתשובה.
נשים לב שאחאב חזר בתשובה בפועל. בשעה שהוא הבין שהוא עשה מעשה שחיתות שאין עליו שום כפרה. השחיתות המוסרית ללא גבולות של אלו שחסינים מביקורת ושאין עליו כל הגבלה תביא אותם בסופו של דבר לתובנה שחייבים לחזור לישרות הטבעית, חייבים לחזור אל הטבע הישראלי אל המשפחה הישראלית, אל הלאום הישראלי, להחליף את כל העבודות הזרות הפרוגרסיביות בתורת ישראל, תורת היושר הטוב והצדק.
התלמוד הירושלמי מציג כאן דבר מדהים הוא לוקח את הפסוק של חזרתו בתשובה של אחאב שהייתה אחרי פרשת נבות היזרעאלי – בסוף ימיו של אחאב ומשבץ אותה, בתחילת ימיו של מלכות אחאב (מלכים א, יז) בפרשה שבה אליהו הנביא אומר לאחאב שלא יהיה טל ומטר כי אם לפי דברי.
כיצד ניתן להבין את הדבר הזה. התשובה לדברים היא שפוטנציאל התשובה קיים בכל יהודי ויהודי. אפשר להצביע על כל יהודי ויהודי ולומר בוודאי שיהודי זה יחזור בתשובה. המציאות שהוא אינו חוזר בתשובה היא השוחד של הכסף והכבוד שסובב אותו שאינו מאפשר לו להסתכל על הדברים בצורה ישרה. מרן הרב קוק זצ"ל עמד על הנקודה הזאת שברור הדבר שהחלוצים הראשונים יחזרו בתשובה ואז כביכול יתברר שפוטנציאל החזרה בתשובה טמון כבר בתחילת הדרך, ולא רק בשעה שהוא בא לידי ביטוי במציאות. אם נדגים את הדברים. יהודי רחוק חוזר בתשובה. אומרים לרב קוק פלוני חזר בתשובה. אומר הרב קוק איני מבין. הרי אמרתי לכם שהוא יחזור בתשובה, את הדבר הזה הבנתי כבר קודם.
ההבנה שבסתר הלב כולם יודעים מהי יהדות גם שהנורמה התרבותית היא עבודה זרה באה לידי ביטוי גם בתלמוד הבבלי (סנהדרין קב, ב) גם כן לגבי אחאב. ספר מלכים מספר על מציאות בה אחאב היה בעמדת נחיתות מול צבא ארם, ולכן היה מוכן לתת לו את כל אוצרות המלוכה. בן הדד לא הסכים לכך ודרש את התורה.
אחאב עובד העבודה זרה לא היה מוכן בשום פנים שתהיה פגיעה בתורה ובעניין הזה הוא פנה אל הזקנים ואל העם שלא התדרדר לעבודה זרה האם מותר למסור את התורה, וכאשר ענו לא שלא ניתן למסור את התורה הוא סרב לבקשה זאת של מלך ארם, למרות שידע שהוא נכנס בכך למלחמה שתוצאותיה עלולות להיות חמורות.
עצם תשובת אחאב
תשובת אחאב מפורטת בספר מלכים א (כא, כז). אחאב קורע את בגדיו, שם שק על בשרו, צם, שוכב בשק ומהלך אט אט.
התלמוד הירושלמי מתייחס באופן חיובי אל עולם החומר ולכן מתעלם מכך שאחאב לבש שק ומכך שהוא צם. מגדיל הירושלמי בקשר לצום ואומר שכוונת הדברים היא לא שאחאב צם יום שלם, אלא שהגדיל את טווח הזמן בין אכילה לאכילה ודבר כזה נקרא צום. דבר זה מזכיר את שיטת שביל הזהב של הרמב"ם בו הוא מסביר שהתבודדות והנזרות של אנשי מעלה היא תוצאה של זיהוי של אותם אנשי מעלה שהם נמשכו יותר מן המידה לעולם החומר, ואז הם מחליטים באפן זמני ללכת לכיוון הנגדי כדי לחזור לאיזון. גם כאן עצם כניעת המלך, שבאה לידי ביטוי בריסון מסוים בתחום האכילה, מחזירה את המלך לאיזון.
ביחס להליכה אט אט מסביר הירושלמי שהכוונה היא שאחאב הלך יחף. מה הרעיון של הילוך יחף. דומה שהתלמוד הירושלמי רוצה להגדיר לנו מה זאת תשובה דרך דמותו של אחאב.
המשנה במסכת ביכורים מתארת שכל העיירות היו נאספות כדי להביא את הביכורים ובדרכם היו ישנים ברחובה של עיר. שואל התלמוד הירושלמי מדוע שהם לא ישנו בבית הכנסת והתשובה היא משום אהל הטומאה. כוונת הדברים היא שאם חס ושלום ימות אחד מהעולים לבית המקדש, הרי כולם יטמאו ולא יוכלו להביא את הביכורים לבית המקדש.
מרן הרב קוק מסביר שיש כאן גם רעיון סמלי. ברגע שאדם עסוק כל הזמן בעולם החומר, הוא נעשה חומרני, אפילו שמדובר בבית של קדושה. התרופה היא שינה ברחובה של עיר. האדם חוזר לטבעו הישר, שכן האדם בטבעו מחובר לטבע, מחובר לארץ.
רעיון זה מיטיב להסביר לנו את הקשר בין חג הסוכות לתשובה, שכן מרבית בני האדם עסוקים מאוד בחומר במשך כל השנה ואז התורה מורה לנו לישון בסוכות, כלומר לישון ברחוב, כדי להפסיק מעט ממלחמת החיים ולחזור אל טבע הפשוט של האדם.
התלמוד הירושלמי גם מסמיך את סוגית התשובה לסוגית השבת לומר לנו שתשובה יש בה את הרעיון המרכזי של השבת חזרה אל הטבע. במשך ששת ימי המעשה האדם נלחם את מלחמת הקיום עם הרבה מתח ותחרות ובשבת הוא חוזר אל טבעו הפשוט והישר.
אם נהוג לחלק בין יהודה כסמל הקודש לבין ישראל שמייצגים את עולם החומר, הרי בוודאי שמדובר במלכות ישראל הרי מתעסקים הרבה בפיתוח המדינה. אם אחאב עסוק כולו בחיזוק המדינה מבחינה חומרית, הרי תהליך התשובה שלו הוא להתחבר יותר אל הטבע, אל ארץ ישראל - ללכת יחף.
ההליכה יחף מזכירה לנו גם את בית המקדש, מקום בו חייבים להוריד את נעלי העור. בית המקדש הוא מקום בו עוזבים לרגע את עולם החומר ושואבים אנרגיות של קודש. בדומה לשבת בה שואבים אנרגיות של קודש כדי להשתמש באנרגיות אלו כאשר באים לבנות את הארץ.
ההליכה אט אט, היא בעצם הסיבה המרכזית לכך שיש לאדם זמן לחשוב. לעצור את מרוץ החיים, ולהכניס כיוון עומק ומשמעות לכל המרוץ המבורך של החיים.