התלמוד הירושלמי (תענית ג, א) מביא ברייתא שקובעת שכמו במקרה של עצירת גשמים חובה להתענות ולצעוק אל הקב"ה, הרי גם בשנה השביעית במקרה של עצירת גשמים יש לצום ולהתריע.
בשנת השביעית אסור הרי לעבד את הקרקע, אם כן מדוע יש חובה לצום ולהתריע?
מביא הירושלמי שתי דעות, כאשר דעה אחת אומרת שאנו מבקשים עבור עבריני שביעית, כלומר אלו שעובדים את האדמה באיסור. אולם מה שמעניין הוא שלאנשים אלו לא קוראים עברייני שביעית, אלא חשודים על השביעית. כמה זהירות בכבודם של ישראל.
התלמודים במסכת ראש השנה מתארים מצב בו עם ישראל היה במצב לא טוב רוחנית ואז חזר בתשובה, כיצד פועל הקב"ה ביחס לגשמים שהיו מיועדים לציבור.
בתלמוד הבבלי מתארים מציאות זאת כאשר הם אומרים שהמציאות הראשונית הייתה כאשר עם ישראל היו רשעים. בתלמוד הירושלמי (ראש השנה א, ג) הופכים את המילה רשעים ללא כשרים. לדעת הירושלמי גם כאשר המצב הרוחני בעם ישראל הוא מצב בעייתי, יש להימנע מלהגדיר את עם ישראל כרשעים.
ידוע המאמר על שלשה ספרים שנפתחים בראש השנה. ספר של צדיקים, ספר של רשעים וספר של בינוניים. בירושלמי (ראש השנה א, ג) מובא שצדיקים נכתבים בספר החיים, ורשעים נכתבים בספר שלהם. לא כתוב שרשעים נכתבים בספר המיתה, אלא בספר שלהם. גם כאשר עם ישראל אינו מתנהג כראוי אסור בשום פנים ואופן לומר שהוא בן מוות.
אסור לקטרג על עם ישראל כל השנה, אולם ביום כיפור – יום המפגש בין הקב"ה ועם ישראל ישנה בעיה גדולה יותר עם נושא הקטרוג.
המשנה (יומא ו, ב) מתארת שהכהן הגדול סומך את ידיו על שעיר המשתלח ומתודה על עם ישראל וכך אמר: אנא השם עוו, פשעו חטאו לפניך עמך בית ישראל, אנא השם כפר נא. התלמוד הירושלמי (יומא ו, ב) אינו מקבל את הנוסח הזה ומשמיט את המילים עמך בית ישראל. גם כאשר עם ישראל במצב רוחני ירוד, אסור בשום פנים ואופן לקטרג עליו. אין כאן התעלמות מהמצב הרוחני הגרוע ויש לעשות הכל כדי לשפרו, אולם גם כך, גם שמצבו הרוחני של עם ישראל הוא בדיוטה התחתונה צריך להימנע מלקטרג עליו.
מה לנו יותר מאשר מאמר הירושלמי (ברכות ט, א) שגם כאשר עם ישראל נמצא בדיוטה התחתונה, במצב רוחני ירוד ביותר הקב"ה קורא לו - אחי ורעי.