פרשת האזינו מדברת על האזנה – "האזינו השמים" - מלשון איזון ומאזן. כדי לקבל שנה חדשה צריך להאזין למציאות ולערוך מאזן בין הטוב ובין הרע של השנה האחרונה; ולראות מי גובר על מי.
מי שמקשיב יותר מידי לאנשים פסימיים מקבל רושם שהעולם הוא רע; מי שמקשיב לצפירות של זמבורות ברחובות יכול להתחרש מרוב גלי השנאה; למי שמקשיב לאנשים מרירים נדמה שמדינת ישראל נחרבה במלחמת יום כיפור; למי שמקשיב ליצר הרע נדמה שאין סיכוי להשתחרר מן היצרים, ההתמכרויות והחולשות.
לעומת זאת, מי שמטה אוזן לאופטימיות יודע שהטוב הוא העיקר והרע הוא המיעוט; מי שמאזין לקול הסליחות יודע שאין כבר מקום ברחבת הכותל ולכן מקרינים זאת במוקדים שונים ברחבי הארץ; מי שמאזין להיסטוריה יודע שלמרות השבר של המלחמה מדינת ישראל ניצחה וצמחה; מי שחווה שבת תשובה עושה מאזן של השנה האחרונה עם עצמו, ורואה שלמרות הנפילות מצבו קצת יותר טוב מן השנה שעברה.
תאזינו טוב טוב לשירה הגדולה של פרשת האזינו, בספר התורה היא כתובה בשני טורים אנכיים, סגנון כתיבה שנקרא "אריח על גבי אריח". למרות שהמציאות נדמית כחסרת סדר, שירת האזינו מספרת לנו שהחיים שלנו בנויים מאריחים מדויקים ויציבים, אחד על גבי השני. כל אריח קטן מצטרף לשירה גדולה.