
סגן הרמטכ"ל לשעבר, האלוף במיל' עוזי דיין, מבקר את האופן בו נדרשו תושבי הצפון והדרום לפנות את בתיהם וקובע כי המדינה אינה יכולה להורות על פינוי אזרחים מבתיהם, אלא לכל היותר להמליץ או לאפשר אותו.
"אנחנו אומה שנמצאת במלחמה שיש לה לפחות שלוש זירות עיקריות, האחת עזה, אחת ביהודה ושומרון והבקעה והשלישית לאורך הגבול הלבנוני. במצב כזה לא מפנים ישובים אלא בהכרח ולדעתי אנחנו לא במצב הכרחי", הוא אומר בראיון לערוץ 7.
לטעמו של דיין "המדינה צריכה לתת לישובים רצועת ביטחון כדי שיוכלו להמשיך ולחיות במקום שלהם. היא צריכה לדאוג להם להגנה מרחבית של הישובים עצמם, מה שלא דאגנו עד כה כראוי, ולאפשר לאנשים להחליט שלתחושתם המצב קשה ולכן לפנות נשים וילדים או אנשים אחרים, לאפשר זאת אבל לא לתת הוראה לעשות זאת".
מאחר והדבר כבר נעשה, אומר דיין, על המדינה כעת להשיב את ההתיישבות למקומה. "בצפון צריך ליצור מצב של רצועת אש חופשית, מה שנקרא בארה"ב 'תחום מוות', למשל עד הליטאני ובטווח זה כל מי שנמצא הוא בן מוות ואפשר לירות עליו", אומר דיין ואנחנו שואלים אם העולם יאפשר זאת, ולהבנתו של דיין התשובה חיובית, בעיקר לנוכח האיון שמציב חיזבאללה על ישובים אזרחיים. "היום חיזבאללה כבר יורה על ישובים, על מנרה, משגב וקרית שמונה, ולכן אנחנו צריכים ליצור רצועה כזו של אש חופשית, מה שישחרר מאיום טילי הנ.ט. על ההתיישבות".
"זה לא רק העיקרון שגם הוא חשוב", מדגיש דיין ומציין כי לאיום השלכות נוספות. "שני שליש מהביצים מיוצרות בצפון לאורך הגבול, ולכן כשאומרים שירו על לול תרנגולות המשמעות היא מאות אלפי מטילות". כעת, הוא סבור, על ישראל "לנצל לשם כך את ההפוגה, אם תהיה, להחזיר מהר ככל האפשר את ההתיישבות בעוטף עזה, ובשביל זה צריך לכבוש את כל רצועת עזה כי הרקטות שעפות היום מגיעות מאזורים שאנחנו לא נמצאים בהם במרכז ודרום הרצועה, ואז נוכל להחזיר את ההתיישבות ולא לשכוח את העתיד, למשל את בקעת הירדן ששם ההתיישבות חלשה וקטנה מדי מכדי להחזיק אזור ספר על הגבול".
התפיסה שלטעמו של דיין צריכה להנחות את מקבלי ההחלטות היא שההתיישבות היא חלק ממרכיבי הביטחון באזורי הספר ולכן על המדינה לתת לה את כל הנדרש לצורכי ביטחונה, כולל כיתות כוננות והגנה מרחבית ואותה רצועת ביטחון, "לא פינוי רצועה אצלנו, אלא רצועה שבה אנחנו שולטים בשטח שלהם מעבר לקו".
עם זאת מציין האלוף במיל' דיין כי הפינוי ברצועת עזה היה הכרחי משום שישובים נכבשו. "בצפון נוצר מצב של אש על הישובים, בעיקר טילי נ.ט.. אני לא אומר שאסור לפנות אלא שאסור להכריח. אפשר להמליץ או לאפשר זאת מבחינה כלכלית, אבל בתפיסה הבסיסית אני בעד התפיסה של הדרוזים בחורפיש שאמרו שזה הבית שלנו ואנחנו לא עוזבים אותו".
על דבריו אלה נשאל דיין אם אין למדינה סמכות להורות על פינוי ולו בשל העובדה שהיא זו שתישא בתוצאות הכלכליות והאחרות של פגיעה באזרחים הללו, אם תתרחש פגיעה שכזו. "המדינה צריכה לעזור ולאפשר למי שרוצה להתפנות אבל אני לא נותן לה את האפשרות לחייב זאת כי אין לדבר סוף. קל יותר לפנות מקום כמו קיבוץ או מושב, אבל אי אפשר לפנות עיר. פינוי של עיר זה לא מצב רצוי ואני לא יודע להגדיר את המונח זמן קצר. הקונספציה שלנו צריכה להיות שהישובים בספר הם חלק מהביטחון. יכול להיות מצב שמפנים אותם, וגם אז מי שיכול להילחם צריך להישאר ולעשות זאת, אחרת נגיע למצבים ביהודה ושומרון שיגידו שהישובים קרובים לשטחיA . אנחנו צריכים להיאחז באדמה שלנו ולדאוג לכך שמי שמשלם את המחיר הוא האויב ולא המתיישבים שלנו".
"רצעת אש חופשית עד לליטאני לא פותרת את כל סוגיית הרקטות, וכיוון שאנחנו מדינה קטנה והגבולות קרובים למרכזי האוכלוסייה, בוודאי במושגים של ירי רקטות, לכן המדיניות והתפיסה צריכות להיות שונות. אני לא אומר לאנשים שיסבלו תחת אש, אלא שהמדינה צריכה לתת להם את האפשרות לעשות זאת, ואם אנשים מרגישים לא בטוחים ובוחרים לעזוב המדינה צריכה לעזור להם אבל לא להורות להם להתפנות ולעסוק אחר כך בשאלת עיתוי החזרה. התפיסה צריכה להיות תפיסת ההתיישבות כמרכיב ביטחון".
דיין מבהיר כי היה כישלון בדרום ומחבלים הגיעו לאופקים. "כיוון ששם נכשלנו ונכבשו ישובים ואנשים נרצחו וברחו, צריך להחזיר את המצב לקדמותו. בצפון אסור שיהיה מצב כזה, וניתן היה לעשות זאת מוקדם יותר. בכל מקרה, אני מציע לעשות זאת עכשיו וליצור רצועות אש בדרום לבנון".
דיין מעיר כי הוא מחזיק בעמדה זו מאז ומתמיד כמי שגדל במושב היוגב שבמרחק שישה קילומטר מהגבול "ובלילה הסתובבו אצלנו פדאיונים בין הבתים והרפתות. במצב שהיום כל הארץ חזית אנחנו צריכים לשמר את ההתיישבות בספר".