יוסי אחימאיר
יוסי אחימאירצילום: עצמי

אחרי חודשיים וחצי בלחימה – הנכד יצא מעזה הביתה להתרעננות. לראות אותו, או לפחות לדעת על כך – זהו אושר הכי גדול.

איריס חיים – אשה גדולה מהחיים. מאם לחטוף לאם של חלל באש כוחותינו. הלב כואב על יותם שלה, ששרד 70 יום וברגע האחרון הוא ושני חבריו נהרגו באופן כה טראגי. לבי גם עם החיילים היורים בשגגה. ואל נטעה: גם לאסון זה אחראי החמאס הברברי.

ראיתי את "נובה", הסרט המציג את זוועות המסיבה ברעים, שבה נרצחו עם בוקר שמחת תורה לא פחות מ367 צעירם ישראלים. חובה לראות, להזדעזע שוב ושוב, להתנער מאשליות ולדעת מי הם הרוצחים בדם קר.

גוש קטיף זהו נושא השייך לזיכרונות העבר. את הנעשה בזדון אין להשיב. הרעיון לחדש את ההתיישבות שם, בעוד לוחמינו נלחמים ונופלים במאבק בטרור, אולי מובן, אבל מיותר לחלוטין.

קבינט המלחמה אינו מתכנס בקריה. לאמיתו של דבר, הוא מתכנס בעת ובעונה אחת בארבעת אולפני הטלוויזיה. שם מכונסים נותני העצות, גנרלים לשעבר ואחרים, המפטפטים את עצמם לדעת 7/ 24.

מנהיגות זה קודם כל להיות הראשון בין שווים. מנהיגות במצבנו היום זה להודיע על ביטול משרדי הממשלה המיותרים. אם אותם שרים-לכלום אינם מבינים זאת, על הראש להורות להם – תחזרו להיות חברי-כנסת.

מה תפקידו של דני חלוץ באולפנים? - כתפקידו של בוגי יעלון. לומר בתחילה כמה מילים על המלחמה, לתת עצות של "מי שהיה" (וכשל), ואז "לטפל" ברישעות בנתניהו.

עיתון "הארץ": ביום אחד, חמישי שעבר, התפרסמו בו לא פחות משמונה מאמרים נגד נתניהו. בזה וכמעט רק בזה עוסקת הפובליציסטיקה של העיתון המשסע.

גדעון לוי ("הארץ") מתבייש להיות ישראלי, והוא מכריז על כך בריש גלי באיסטנבול. אני מציע לו להיות תורכי ולטבוח בכורדים, בעקבות הארמנים. ואני מתבייש שיש בתוכנו עיתונאי שכותב תורכית בעברית.

אהבתי את שמעון ישראלי, את קול הבאס המלטף שלו, את שיריו הפטריוטים, נכסי צאן ברזל בזמר העברי, את אישיותו הממלאת את הבמה. שיריו הנהדרים בקולו החם יושמעו שוב ושוב.