חשיבות החסד
המציאות בה אנו נמצאים לאחר מלחמת תורה מפגישה אתנו עם מעשה חסד אין סופיים שממחישים לנו את המיוחדות שלנו כעם מיוחד כמו שלימדו אותנו חז"ל שישראל בם ביישנים רחמנים וגומלי חסדים – עם ישראל מתגלה במיטבו.
ובנוסף אם דומה הדבר שקודם מלחמת שמחת תורה וכמובן בשמחת תורה עצמו הייתה מידת הדין מתוחה על ישראל, הרי שאין ספק שמידת החסד יחד עם הערבות והמסירות שמתגלה במלוא עוצמתה בימים אלו הופך את עמנו לזכאים.
בפרשת השבוע פרשת ויחי, בסופה של הפרשה, אנו מוצאים שבשעה שמשלחת הקבורה של יעקב עברו דרך עבר הירדן הם עברו דרך מקום שנקרא גורן האטד. שואל הירושלמי (סוטה א, י) הרי אין בנמצא מקום שנקרא גורן האטד אם כן כיצד ניתן להבין שהתורה נוקבת בשם כזה? והתשובה היא שהכנענים שגרו במקום זה היו רשעים עד כדי כך שהיו ראויים לדוש את בשרם באטד שהוא שיח קוצני. וממשיך הירושלמי ואומר ובאיזו זכות הם נצלו בזכות החסד שהם עשו עם יעקב אבינו בכך שהם עשו תנועות גוף שהראו שהם שותפים בצער על מותו של יעקב אבינו.
לפי הסבר זה אנו רואים שספר בראשית מסיים בנושא החסד והאמת היא שהוא מתחיל בחסד או יותר נכון כבר האות הראשונה עוסקת בחסד. האות הראשונה בתורה היא האות 'בית'. ה'בית' היא אות שמציבה בפנינו את מגמת התורה עשיית חסד.
מגמת האדם והעם בעולם היא עשית חסד
התלמוד הירושלמי (חגיגה ב, א) מסביר שהתורה פתחה באות 'בית' שהיא לשון ברכה. ולא ב'אלף' שהיא לשון ארירה.
לכאורה יש לשאול האם לא מצאנו מילים חיוביות באות 'אלף' כמו למשל אהבה, אחוה אור ועוד מילים רבות אחרות. והאם לא מצאנו מילים שליליות באות 'בית' כמו בושה, בגידה, בוז ועוד מילים רבות.
התשובה לשאלה זאת היא ש'אלף' פירושה אחד – אדם שמתרכז בעצמו. אדם שחושב שהוא עומד במרכז העולם אינו נאמן לייעודו של האדם בעולם. אדם כזה הוא בחינת ארור.
התורה פותחת ב'בית' לשון ברכה. 'בית' פירושו הוא שיש זולת אישה, משפחה, חברה, עם ואנושות. אדם תפקידו בעולם הוא להשפיע שפע של טובה ואור לעולם - להביא ברכה לעולם.
ישנה הדרכה מעניינת בתלמוד הירושלמי (פאה ח, ח) שם מובא שאם אדם נזקק מסרב לקבל עזרה אסור לרחם עליו. אם על עצמו הוא לא חס, שכן אדם קרוב אצל עצמו, כאשר ירווח לו הוא לא ידאג לאחרים. ממאמר זה של הירושלמי עולה שמגמת האדם היא לדאוג לאחרים ואם ברור לנו שאדם לא יהיה נאמן למגמה זאת, הרי שאין כל משמעות לחייו.
מהי הגדרת הטוב
בדין עבד נרצע עבד שרוצה להאריך את שנות עבדותו מובא בפסוק (דברים טו, טז) שהעבד עושה זאת בגלל ש'טוב לו עמך'. לעבד טוב עם האדון.
מה פירוש הדבר שהעבד מרגיש טוב. בפשטות העניין וכן מובא בתלמוד הבבלי (קידושין כב, א) מרגישים טוב כאשר האדם מקבל תנאים טובים - אוכל טוב, מיטה ראויה וכד' – טוב לאדם כאשר הוא מקבל.
התלמוד הירושלמי (קידושין א, ב) מפתיע ואומר שהעבד יכול להאריך את שנות עבדותו רק כאשר נכסי האדון מתברכים על ידיו, ובמילים אחרות רק כאשר הוא מביא תועלת רבה לאדון, רק כאשר הוא מרגיש את עצמו נותן והסיבה היא – 'כי טוב לו עמך'.
אם בתפיסה השטחית אדם מרגיש טוב כשהוא מקבל, הרי שהתלמוד הירושלמי מלמד אותנו שהטוב האמיתי הוא כאשר האדם נותן, כאשר האדם משפיע שפע של טובה וברכה לעולם.