מאז נפל בנו סמל ראשון עמית בונצל בקרב בעזה, מקדיש יצחק אביו את יומו, בהיותו אב שכול וחבר בפורום 'הגבורה', למפגש עם הדרג המדיני, כדי להעניק להם רוח גבית להמשיך ולהכות באויב עד להכרעה מוחלטת וברורה.
יחד עם רעייתו נועה נפגש לאחרונה עם ראש הממשלה נתניהו והבהיר לו את הציפייה הברורה לניצחון: "אני לא שוקט על שמריי, אלא מגיע למשכן הכנסת ונפגש עם חברי כנסת משני צידי המתרס, לרבות שרים", הוא מספר ל'בשבע'. "במפגשים אנחנו אומרים להם שלא יכול להיות שהמלחמה בעזה תסתיים כעוד סבב, כמו שהתרגלנו בשנים הקודמות. חייבים להגיע לניצחון.
בפגישה עם ראש הממשלה אשתי אמרה לו: נתניהו, תסתכל לי בלבן של העיניים ותתחייב שאתה לא מפסיק את הלחימה עד שמסיימים בניצחון ומחזירים את הביטחון לגבולות ישראל. נתניהו ענה לה: נועה, אני מסתכל לך בעיניים ואני מתחייב שלא נעצור את הלחימה עד למיטוט חמאס, החזרת החטופים וניצחון מוחלט במערכה הזאת. ישבנו אצלו שעה שלמה. שוחחנו איתו על הדברים, ואני השתכנעתי עד לרגע זה שהוא עומד במילה שלו. הוא עומד בהבטחתו. אני מקווה ומתפלל שלא תיחלש דעתו ולא יהיו לו מחשבות אחרות".
בונצל משוכנע בהכרחיות הניצחון במלחמה לקיומה של המדינה: "אני אומר בידיעה ברורה גם היום, כשאני חש על בשרי את המחיר הכבד ששילמנו אני ובני משפחתי, אם היו שואלים אותי שוב - בידיעה שהתוצאה תהיה אותה תוצאה - אם הייתי שולח את בני עמית לצאת ולהמשיך בקרב כדי למוטט את שלטון חמאס ולהחזיר חטופים, הייתי אומר לו: בן יקר שלי, צא למלחמה. עשה הכול לחזור לשלום הביתה, אבל אתה חייל בצבא ההגנה לישראל, ותפקידך להגן על המדינה, למוטט את האויב ולוודא שאסון כזה לא יחזור שוב לעולם".
יש תחושה שהדרג המדיני לא נמצא במקום הזה.
"התחושה היא נכונה. זו תחושה שכולנו מרגישים, ולכן אנחנו נזעקים לכנסת ומביעים את קולנו הברור. אשתי ואני פועלים בכל דרך אפשרית, ונפגשנו עם ראש הממשלה ועם גורמים נוספים בממשלה, וגם במסגרת פורום הגבורה אני מגיע להגיד את הדברים בכל הוועדות בכנסת. בפורום התאגדנו קבוצת הורים שכולים לקבוצה א־פוליטית שדורשת מהממשלה לא להפסיק את הלחימה. האמירה של משפחות הפורום היא להמשיך בלחימה עד לניצחון מוחץ, כולל השבת החטופים. לא יכול להיות שהמוות של בנינו יהיה לשווא".
אתה חושש שמותם יהיה לשווא?
"במחיר דמים נורא כזה החשש קיים תמיד, בכל יום, בכל שעה. עצם העובדה שמדברים על אופציה של הפסקת הלחימה ומעלים את הסוגיה הזאת כאפשרית - גורמת לחוסר שקט ולאי־נוחות לנו כהורים שכולים. בכל פעם שאני שומע באוזניי את הדיון בנושא, אני עובר באופן אוטומטי לחלקה ד'9 בהר הרצל, שם קבור בני וקבורים קדושים נוספים שנפלו במלחמה הזאת. זה מיד מעביר רטט בכל הגוף לחשוב שחלילה המוות הזה יהיה לשווא, ושבגלל לחצים בין־לאומיים אנחנו ניכנע. הפעם חובה עלינו לנצח. וכשאני אומר לנצח, הכוונה לעמוד ביעדים שהציבה הממשלה: מיטוט שלטון חמאס והחזרת כל החטופים הביתה".
אלו עלולים להפוך ליעדים סותרים במידה וחמאס ידרוש בתמורה לשחרור החטופים את הפסקת המלחמה?
"אני עדיין נמצא באמונה מלאה בנוגע להתחייבות של ראש הממשלה, הן מהתקשורת והן מפגישה אישית שנערכה לנו, משפחת בונצל, בלשכתו, שהוא ימשיך בלחימה עד לניצחון. אני עדיין נוטה להאמין להתחייבות, והיא הדבר היחיד שמחזק אותי בימים אלו. אני מצפה לא רק לסיום הלחימה במיטוט חמאס, אלא שאנחנו נדע שלא יירו לעבר גבולות ישראל אפילו לא טיל אחד מצד חמאס או ארגונים אחרים ברצועה. רק אז נדע שניצחנו. הבנים שלנו נשלחו לעשות סוף לזה, פעם אחת ולתמיד".
כבר יצאה הבהרה לא מזמן שייתכן המשך ירי על ישראל מהרצועה.
"אני אומר מה הציפיות שלנו. אני יודע לשם מה יצא בני לקרב, ואני יודע למה שלחתי עוד בן שהיה במילואים במשך יותר משישים יום בעזה. ולכן המשפחות השכולות משמיעות את קולן".
חמאס הודף הצעות למשא ומתן עם ישראל ודורש הפסקה מוחלטת של הלחימה ויציאת הכוחות מעזה בתמורה לשחרור החטופים. זה עולה כאופציה בתקשורת, וגם חלק מחברי קבינט המלחמה הביעו נכונות לדון בכך.
"לא סוד הוא שהתקשורת מנסה להכתיב תהליכים היסטוריים במדינת ישראל בשנים האחרונות, אבל יש לי גם הרבה כעס על הממשלה, כי יש פה עיוות מדהים שלא כל כך מתייחסים אליו: בשנה החולפת התקיימו מערכות בחירות חמש פעמים כדי להכריע מי ינהל את המדינה. אנחנו בחרנו 64 מנדטים שיהיו אחראים על ניהול המלחמה. לא בחרנו לא בגנץ ולא באייזנקוט שינהלו לנו את המדינה", הוא מלין. "איך יכול להיות שהממשלה מצרפת מפלגות אחרות לניהול המדינה? הרי זה לא הגיוני. בשביל מה היו בחירות?".
אנחנו במציאות לא נורמלית של מלחמה.
"האחריות היא של הממשלה שנבחרת. קרה פה תהליך שעיוות את הדמוקרטיה בישראל".
אתה חושש שזה משפיע על התנהלות המלחמה?
"חד־משמעית זה משפיע, וחד־משמעית זה מקלקל. אלו לא נבחרי הציבור שנבחרו לנהל את המדינה, ממש לא. אני רואה משיכה של גנץ ואייזנקוט לכיוון אחר, שהוא לא ניצחון אלא הפסד והפסקת הלחימה, כי הם משועבדים לקמפיין של מטה החטופים. ואנחנו רואים את זה בהתייחסות שלהם ובתגובות שלהם, ואני לא יודע אם הדיונים על הפסקת הלחימה הם לא חלק מהטקטיקה שמנהלים גנץ ואייזנקוט בתוך הקבינט. יושב אייזנקוט, שופך את ליבו בתוכנית של אילנה דיין ומספר כמה טענות יש לו לביבי וכמה טענות יש לו לקבינט הביטחוני. אדוני, לא מתאים לך? תואיל בטובך לחזור למושב שלך בכנסת או הביתה. הם כולם נמצאים במגננה. הם מכינים את כתבי ההגנה שלהם לוועדת החקירה, כדי שיוכלו לברוח מאחריות", הוא מאשים. "אני לא יודע איך אני אעמוד מול קברו של בני ואספר לו, אם יפסיקו באמצע הלחימה, שהוא עשה מה שעשה והמוות שלו היה לשווא", הוא נאנח בכאב.
"לעת עתה הלחימה ממשיכה בכל הכוח. מדינת ישראל משלמת מחיר כבד של מאות חיילים שנהרגו במלחמה הזאת, והשבוע התבשרנו על האסון אולי הכבד ביותר במלחמה הזאת של כל כך הרבה קדושים שעלו בסערה השמיימה, אבל למרות האובדן העצום ובגלל האובדן העצום, אנחנו נעשה כל שלא־ל ידינו לחזק את ההנהגה ואת הלוחמים עד לניצחון ולדאוג שבאמת המוות הזה לא יהיה לשווא", הוא חותם.
לא ממירים אסון באסון
התחושה הקשה הזאת מלווה בימים אלו משפחות שכולות רבות. רק ביום שישי האחרון התיישב הפיזיקאי דוד פיש, אביו של סרן איתן פיש הי"ד שנפל בקרב בעזה לפני כחודש וחצי, וכתב מדם ליבו פוסט המופנה לקובעי המדיניות בישראל. בפוסט קרא פיש לא להיכנע ללחצים מבית ומחוץ להפסקת המלחמה בעזה, ודרש להמשיך בכל הכוח בלחימה עד להכרעה מוחלטת של חמאס. "האם מלבד הערך הנעלה של הצלת נפשות והשבת החטופים עכשיו, אין שום ערך ושיקול לאומי נוסף?", קבל פיש. "למנהיגים - זו שעתכם לגלות אומץ וגבורה... אל תעצרו לפני הכרעה מוחלטת וברורה", כתב.
בתוך שעות הפך הפוסט ויראלי ועורר הדים רבים. "אני לא האמנתי שיהיו כל כך הרבה תגובות. אנשים התקשרו אליי ואמרו: אתה לא מכיר אותנו, אני מתל אביב, אני מגבעתיים, קראנו את הפוסט והוצאת לנו את המילים מהפה", מספר פיש ל'בשבע'. "ובאמת, כתבתי את הפוסט כי הרגשתי שהקול הזה קיים אבל לא נשמע. אנשים חוששים להביע אותו, כי לגעת בכאב של משפחות החטופים זה לחלל את הקודש. אני כמובן מאמין שלמשפחות החטופים מותר לומר מה שהן חשות, ואנחנו צריכים לשמוע ולשתוק. זו זכותן וזה כאבן הבלתי נתפס. ההנהגה צריכה לשמוע את קריאות משפחות החטופים, אבל צריכה בשיקול דעת להכריע מה טוב לכל עם ישראל, ולא להמיר את אסון החטופים באסון כבד בהרבה. חייבים לקחת בחשבון את מכלול השיקולים לטובת העם. נושא החטופים מאוד כואב לי כמו לכל עם ישראל", הוא מבקש להבהיר.
"ביקרתי כמה פעמים בכיכר החטופים כדי להביע אמפתיה ושותפות בצער ובכאב, וכששמעתי בשבוע שעבר ברדיו דיווח שהשתתפו מאות אלפי בני אדם במאהל ושכולם מחו כלפי הממשלה, זה הכעיס אותי. השתתפות בצער והבעת תמיכה במשפחות - כן, אבל הפריע לי שכוללים אותי ועוד רבים כמוני עם אלו שמכוונים את הפעילות שלהם נגד הממשלה יחד עם הדרישה ל'עכשיו' ו'בכל מחיר'. אני חושש שזה עלול להוביל לאסון גדול בהרבה. אסור לנו לנסות למזער את האסון הנוכחי על ידי הבאת אסון גדול יותר לעם ישראל", הוא מתריע. "אנחנו חייבים לנצח. אחרת האסון הנורא שהיה לנו בשבעה באוקטובר יהיה כאין וכאפס לעומת האסון שיבוא עלינו, אחרי שכל אלו סביבנו יגידו 'תראו, אפשר לנצח אותם'. ואז זה כבר לא יהיה רק בעוטף אלא גם בלב הארץ".
אז מה אתה מצפה שיקרה?
"אני מצפה שכמו שנאמר בתחילת המלחמה, תהיה הכרעה מלאה. כלומר כניעה או חיסול. אויב שהוכרע לא מנהל משא ומתן. זה מורכב, אבל אני מתנגד ל'בכל מחיר' וגם ל'מחיר גבוה'. אני לא שולל איזו פשרה סבירה שתהיה מקובלת למען השבת החטופים היקרים, אף על פי שכרגע זה רחוק מאוד ממה שמדובר. אני מרגיש שכרגע מופעל לחץ תקשורתי כבד על מקבלי ההחלטות להסכים ל'בכל מחיר', וכמו בעסקת שליט אחרי קמפיין עיקש בסוף מקבלי ההחלטות נכנעו".
החיילים בשטח נחושים מאוד להילחם בכל הכוח עד להכרעת חמאס, אבל הם מעלים חשש שההנהגה לא לגמרי איתם.
"להנהגה כולנו צריכים לתת קריאת כיוון. החיילים שלנו הם גיבורים בשדה הקרב, מוסרים את הנפש, וזו שעתם של המנהיגים להיות גיבורים בשדה הקרב המדיני, וזה לא קל".
יש לחצים בין־לאומיים לא מבוטלים לסיים את הלחימה.
"צריך לעמוד בגבורה מול הלחצים", הוא מתעקש. "לא הלכתי להיות ראש ממשלה, כי אני לא יודע איך מנהלים מאבק מורכב כזה, אבל אני מצפה מראש הממשלה לעמוד מול הלחץ הבין־לאומי ולגלות עמידה איתנה כמו שהוא יודע לעשות, ולהגיד "לא" לכל מה שנוגד את האינטרסים של ישראל", הוא מדגיש. "זה לא קל. גם לאיתן הבן שלנו לא היה קל להסתער בקרב. אבל הוא עשה את זה. הוא התאמן לזה ועשה את זה הכי טוב שהיה יכול. אני קורא למנהיגים שלנו לגלות גם אומץ וגבורה ולא להתקפל. להמשיך בלחימה. אני אומר: קדימה, לא לעצור. להמשיך בעוצמה".
דילול הלוחמים לא מדאיג אותך?
"המצב כולו מדאיג. בכל המלחמות שעברנו הייתה תחושה מדאיגה שלא ננצח, אבל היה ברור שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לא לנצח. כך גם היום. אסור לנו להפסיד". פיש משתף כי בימים אלו מכרסמת בו הדאגה כי נפילת בנו תהיה לשווא: "אני זועק את הזעקה הזאת למען המטרה שלשמה הבן שלי יצא לקרב חדור מטרה. הוא ידע שהוא עשוי לשלם מחיר יקר. היו לנו איתו כמה מפגשים בשטחי כינוס, והמסר ממנו היה של חוזק ועוצמה, אף על פי שהיה ברור שיש פה סכנה גדולה".
מתחילת המלחמה, הוא משתף, קיננה בליבו תחושה קשה באשר לגורל הבן שיצא לקרב. "הייתה לי תחושה קשה לאורך כל המלחמה שאולי זו הפעם האחרונה שאראה אותו. בפעם האחרונה שהוא הגיע לכמה שעות הביתה, זה היה לשמחת ברית מילה לנכד שלנו. הוא נח קצת בבית, ופתאום, כמה דקות לפני שהתחילה הברית, הוא יוצא מהבית לבוש מדים ומספר שקראו לו לחזור מהר כי נכנסים לעזה. בירכתי אותו ושאלתי: אתה לא מתבאס שלא תהיה בברית? והוא ענה: אבא, לרגע הזה התכוננו וחיכינו. זה מה שאני צריך לעשות עכשיו. הוא היה שלם מאוד עם עצמו. ואשתי אמרה לו: כשאתה נכנס לעזה אל תחשוב עלינו, אל תחשוב על המשפחה. תחשוב רק על המשימה שלשמה אתה נלחם. זו הייתה פעם האחרונה שהוא היה בבית", קולו רועד.
איתן יצא לשדה הקרב חדור מטרה לנצח ולהשיב את הכבוד הלאומי הרמוס, וכיום פיש משוכנע כי זו צוואתו: "אנחנו צריכים לתת את הרוח הגבית למקבלי ההחלטות שהעם מאחוריהם, ואנחנו מצפים מהם לא להסיר את הרגל מהגז עד למיטוט מוחלט של חמאס, ורק זה מה שיביא גם לשחרור החטופים. רבים בעם שותפים לדעה הזאת, אבל קולם לצערי פחות נשמע".
באולפנים נשמע קול מסוים מאוד.
"יש קול אחד שמושמע, ואני משמיע קול אחר. יש סביבי כל כך הרבה אנשים שחושבים כך. אני לא נאבק באף אחד, אבל אני רוצה להשמיע את הקריאה הנחושה שנלחמים עד לניצחון. היה לנו שיח משפחתי, ואמרנו שזו הצוואה של איתן. זה בנפשנו, והדברים חייבים להישמע ולהדהד, כי מדובר בעתיד שלנו".
"רגע תנ"כי והיסטורי"
גם תת־אלוף במיל' דדי שמחי, ששכל את בנו גיא בקרב בקיבוץ רעים, שותף לקריאה הנחרצת לניצחון. בפתח דבריו הוא מתייחס ללוחמים שיצאו השבוע מעזה ותלו שלט מחאה על רכבי הצבא: 'גם אותנו שחררו - בלי להכריע'.
"קודם כול אני רוצה לומר שאני חושב שלוחמי מילואים צריכים להביע את דעתם רק אחרי שסיימו את תקופת המילואים, ולא לשים שלטים על ג'יפים צה"ליים. בדיוק כמו שאני חושב שזה היה לא תקין שבתקופה שלפני שבעה באוקטובר מחאות קפלן איימו באי התייצבות למילואים. צה"ל הוא מחוץ לשיח. מצד שני, אני אומר שכאזרח הוא רשאי להגיד כל מה שהוא רוצה. ואני חושב שמדינת ישראל נמצאת ברגע תנ"כי והיסטורי. מה שקורה היום בעזה הוא רגע היסטורי שאנחנו חייבים לנצח בו באופן מוחלט. בזה נסמן את עתידנו מול יתר הזירות, בצפון ומול ערביי איו"ש. אפשר לומר אפילו שאין לנו ברירה אחרת אלא לנצח", הוא מדגיש.
"אם מדינת ישראל חפצת חיים - היא צריכה אחרי המכה הקשה מאוד שקיבלה להראות שהתאוששנו ושעכשיו אנחנו מחזירים מנה אחת אפיים, לא רק לרוצחים מעזה אלא לכל מי שינסה לקום עלינו. עם ישראל, גם כשהוא חוטף מכה, הוא יודע לגייס את הכוחות, את האחדות, את העוצמות המתאימות, ולשמור ולהגן על עצמו. זו הנקודה הכי חשובה. האירוע הזה עוד יסופר וידובר במאות השנים הקרובות, אז כדאי מאוד שמה שיספרו זה שעם ישראל עמד על רגליו, התאושש וניצח".
אז למה אותם לוחמים יוצאים משדה הקרב בתחושה של החמצה?
"קודם כול מה שרואים מכאן לא רואים משם. לכן אנחנו צריכים לחזק ולדחוף את קבינט המלחמה, שיקבל החלטות נכונות. כרגע בשטח, צה"ל נלחם ויש הישגים. זה כמו בכל מלחמה, בהתחלה יש הישגים גדולים מאוד, ואחרי זה ההישגים קטנים יותר. יחד עם זאת, אני לא אקבל ואעשה כול שבידי שהמלחמה לא תיפסק ולא יהיה כאן תהליך של ויתור וכניעה. חד וחלק".
אבל מדברים היום על אפשרות להפסקה של 90 יום. זה נשמע לך סביר?
"אנחנו לקחנו הפסקה אחת של בערך שבועיים והחזרנו מאה ומשהו חטופים. את שואלת אותי אם בשביל להחזיר את החטופים אפשר לעשות הפסקה בלחימה? אני אומר כן".
גם של 90 יום?
"אני לא אומר כמה ימים, אבל הפסקה. אני יותר מוטרד מהשאלה אם אחרי הפסקת הלחימה נוכל לחדש את הלחימה. הרי חמאס הוא לא אידיוט, אם הוא יסכים, הוא כנראה ידרוש ערבויות כאלה ואחרות שלא נוכל אחריהן לחדש את הלחימה. וזה, אני חושש, יותר קרוב לכניעה. זה יהיה אסון לאומי בקנה מידה היסטורי. זה קשה לומר את זה, וזה מורכב לומר את זה, כי יש לנו פה חטופים, אבל כמו שאמרנו, יש לנו כאן אירוע תנ"כי, מורכב מאוד, שבו המנהיגים צריכים לקבל החלטות שלפעמים הן לא פופולריות אבל הן הכרחיות לעתיד הדורות הבאים".
אז מה אתה בעצם אומר להנהגה?
"אני אומר להנהגה שיעשו הכול להחזיר את החטופים, ואם צריך לעשות הפסקה בלחימה, תהיה הפסקה בלחימה. ובתנאי שלא תהיינה אחרי זה ערבויות כאלו ואחרות או מגבלות שימנעו מאיתנו לחדש את הלחימה, חד וחלק".
אתה מדבר על הכרעה ומיגור חמאס, יש בכלל מציאות כזאת? אפשר להגיע לזה?
"אני חושב שמה שהוגדר וצריך לעשות זה להשמיד לחמאס את מרב היכולות הצבאיות שלו, להשמיד לו את תשתיות השלטון ולפגוע פגיעה אנושה בכמות המחבלים והמרצחים שנמצאים שם. אלו שלוש המטרות שאתה יכול למדוד אותן. ולגבי מה שאומרים על מיטוט הרעיון החמאסי, זה פחות חשוב - בואו נתמקד בלהשמיד תשתיות שלטוניות של חמאס, להרוג את מרב המרצחים ולפגוע ביכולות הפיקוד והשליטה שלו".
אתה באופן אישי, ועוד רבים כמוך, שילמו את המחיר הכי קשה שאפשר לשלם. איך דואגים שהמוות של הבנים לא יהיה לשווא?
"אני חושב שכל אחד בחלקת האלוקים הקטנה שלו צריך לדאוג שתהיה אחדות. אחדות למען המטרה של ביטחון מולדת העם היהודי בארצו ישראל - לנצח".
ומה בנוגע ללחצים הבין־לאומיים להפסיק עם הלחימה, שכבר נשמעים?
"אני חושב שאנחנו צריכים להדגיש ולהזכיר לכל בעלות הברית שלנו, כולל ארצות הברית שהיא באמת בעלת ברית נאמנה, שאנחנו ברגע היסטורי, קריטי, ואנחנו מבקשים שהלחץ שהם מפעילים עלינו לא יפגע בקיום העם היהודי עוד אלף שנים קדימה. עם שנכווה ברותחין נזהר בצוננין, ועכשיו זה בכלל לא צוננין אלא רותחים מאוד. ולכן פה אני מצפה מכל המנהיגים להבין שיש פה אירוע מכונן של האומה היהודית, ואני מצפה מכולם להתלכד סביב הדבר הזה בכל הכוח".