טריומווירט של רעל

קריאתו של איסמאעיל הנייה, ראש החמאס, לפלסטינים, לצעוד בהמוניהם אל מסגד אל-אקצא ביום הראשון של רמדאן הקרב והולך, ולהתבצר בו, הזכירה לי את קריאותיו – להבדיל - של אהוד ברק בכל ראיון מזדמן בערוצי הטלוויזיה, ל30 אלף ישראלים לעלות לירושלים, לשים מצור על משרד ראש הממשלה בדרישה לקיים בחירות מוקדמות לא יאוחר מחודש יוני. לא שברק אינו רוצה בחיסול ראשי החמאס, אבל גם לא פחות מכך - בהפלת הממשלה בישראל.

טריומווירט של שלושה ראשי ממשלה לשעבר, מתוסכלים, עושים הכל בימים אלה לגדף את ראש הממשלה המכהן ולערער את יציבות השלטון בעצם הימים הללו של מלחמה מתמשכת, דם לוחמים ואזרחים שנשפך בלחימה בטרור, כמאה חטופים (חיים יש לקוות) שעדיין שבויים בעזה ואלפי פצועים בבתי-החולים ובמוסדות שיקום.

בבוא העת, בתום המלחמה, ייחקר אסון השבעה באוקטובר וגם אני איחקר – אומר ראש הממשלה נתניהו. את צמד המילים "אחריות אישית" אין הוא מוציא מפיו, אבל הוא יודע שיש לו אחריות-על, ולו מעצם העובדה שגדול המחדלים והאסונות אירע במשמרת שלו.

אהוד ברק, הקיבוצניק לשעבר שהפך באורח פלא למיליונר בהווה, הוא אורח מבוקש בערוצים 12 ו-13. הוא תואם ככפפה ליד לאג'נדה הרעילה של פלג, אברמוביץ, דרוקר וחבריהם. הוא "יביא את הסחורה", הרשות נתונה לו ומוצא פיו צפוי, אבל אין כמוהו טוב לעורר תבערה בתוכנו.

כפי שתמך בהפגנות קפלן ובלפור, עודד אותן, אולי אפילו – יש מלחשים - השתתף במימונן, כך גם היום, האיש שהפקיר את דרום לבנון לידי החזבאללה, מנסה היום להסיח את דעת הציבור מהמלחמה, לצאת לכיכרות, לחסום כבישים, למנוע מהממשלה לתפקד, כאילו הושלמה משימת מיטוט החמאס.

אכן, כבר רואים ניצני הפגנות בחוצות תל-אביב, התכתשויות עם שוטרים. כבר מופיעים שלטים ומודעות בקריאה לבחירות עכשיו, אבל ההיענות קלושה. העם ברובו לא רק שנטה ימינה לאחר השבעה באוקטובר, אלא שרבים מאוד התפכחו, ידוענים מביעים אכזבתם מעמדות השמאל (למשל, ד"ר עינת וילף, עידן רייכל, חני נחמיאס). העם מבקש אחדות, הלוחמים מתחננים לאחדות, אבל התקשורת בחלקה הגדול נותנת בימה למבקשי הפלגנות, אלה שאינם עושים חשבון לממשלה, לקבינט המלחמה, שמרוכז במשימות הלאומיות-הביטחוניות הדחופות שיש להשיג, ובמהרה.

אצלי זה לא היה קורה – מכריז ברוב יוהרה יאיר לפיד ומצטט את שלטי החוצות: "אתה הראש - אתה אשם". האם אין זה סלוגן שהוא עצמו ניסח? מצא מממנים להציבו בראש חוצות, בשלטי ענק מנצנצים? הרי העיתונאי לשעבר לפיד טוב ביצירתיות מילולית ותו לאו. מגייס את כישורו זה כדי להסתער כראש האופוזיציה על הממשלה, שבה חברים גם שותפיו לשעבר: גנץ, אייזנקוט וסער. רואה אותם תורמים בנוכחותם להחלטות קבינט המלחמה - ועיניו כלות.

כאופוזיציה, אפשר היה לצפות כי "יש עתיד" תעלה בסקרים, תצבור כוחות, תגביר את התמיכה בה, וקורה ההיפך. מפלגת לפיד צונחת בסקרים, כמו גם בבחירות לרשויות המקומיות. נכון, גם הליכוד בירידה, אפילו דרמטית, ולעומתם גנץ נוסק ומצטייר – נכון לעכשיו - כמי שעתיד אולי להיות ראש הממשלה הבא. אבל קודם לפוליטיקה – ניצחון בשדה הקרב, החזרת החטופים.

אהוד אולמרט, שקרא בימים שלפני האסון, למרי אזרחי, שלא בחל במילות גנאי כמו "ממשלת פוגרום", מוזמן פחות להשמיע את משנת האנטי-ביבי שלו, אבל מתארח ב"הארץ", ובמאמרו האחרון התמקד בבן-גביר וסמוטריץ, חזה שהם "יסלקו את ראש הממשלה מניהול ענייני המדינה" וקבע בזדון-לב, ש"נתניהו מוכן לוותר על החטופים ולערער את הסכמי השלום עם מצרים וירדן", כמו גם את היחסים עם ארה"ב. ולבסוף: "זה ייגמר בדם, ראה הוזהרת". לערבים אין שום אשמה. טוב, זה מאמר בעיתון שרובו יחסי ציבור לפלסטינים.

האגף הימני קיצוני בממשלה אכן נוקט באמירות ובפעולות שחלקן פסולות ומזיקות. אבל הטריומיווירט של ראשי הממשלה לשעבר הוא מכונת הרעל האמיתית, המתמדת, הפוגעת לא רק בממשלה אלא בביטחון ממש. אויבינו קוראים ורואים - ומתמוגגים.

בנימין נתניהו עצמו – שאינו חף משגיאות שלו ושל כמה משריו, שאינו עושה סדר בממשלתו הרחבה-מדי - ראוי לשבח על איפוקו, התעלמותו לפחות פומבית מכל רעשי הרקע נגדו, על כל הרוע שמתפרסם עליו מדי יום ביומו גם בעיתון זה. שפתו נקייה. לעולם לא יגדף, לא ישמיץ, לא יירד לרמת מבקריו שאינם בוחלים בביטוים שיאה להטיחם באויב מר ומסוכן. אכן, אין לקנא בו. ש להשתאות על עמידתו האיתנה ועוצמת רוחו.

דבק בשלטון? – נכון, אבל טוב שהוא ממוקד עתה, יחד עם חבריו לקבינט המלחמה, בעיקר. הבטחת ביטחון המדינה והעם.