אמיר ליאון, אביו של סמ"ר עדי ליאון ז"ל שנפל באסון הנמ"ר ברצועת עזה, מתארח באולפן ערוץ 7 ומספר על ההנצחה הייחודית שמקדמת המשפחה דרך מכתבו המרגש של עדי.
המכתב המיוחד שהותיר עדי אחריו פונה למשפחה, לחברים ולעם ישראל כולו, ואמיר, האב, מספר על המנעד הרחב של הרגשות שבא לידי ביטוי במכתב, וכל מי שנחשף לתוכן מתחבר לפן הייחודי הנוגע לו. המשפחה, כצפוי, מתחברת לפנייה האישית אליה ועם זאת גאים במה שכתב עדי כצוואה למדינה כולה. האמונה בצדקת המשימה שאליה יצא ונחיצות המלחמה להגנת העם היא שלכדה את תשומת הלב והרגש בציבור כולו, אומר אמיר.
"הופתענו מכך שעדי כתב. אין לו כתבים בבית. הוא לא השאיר אחריו יומני ובשוטף הוא לא נהג לכתוב, אבל לא הופתענו מהטקסט. ידענו שזה החומר שממנו עדי עשוי. פגשנו אותו אחרי השבעה באוקטובר שלוש פעמים ודיברנו אתו על הדברים שכתובים במכתב וידענו שהוא היה קשוח אבל עם אינטליגנציה רגשית גבוהה, ואנחנו מודים לו על המכתב שהוא השאיר לנו. זו מתנה שהוא השאיר לנו".
אמיר מספר כי בבירור שעשתה המשפחה עלה כי לא הייתה פקודה מגבוה לכתוב מכתבים למקרה ו... אלא הוצע למי שמעוניין לכתוב לעשות זאת. עדי בחר שלא לכתבו בטלפון וביקש מחברת כדי לכתוב בה. הוא קיבל מחברת והתבודד מספר שעות שם כתב את הדברים, "ואמרו לנו שכשהוא חזר זה היה הרגע היחיד שבו הוא היה עצוב בכל פרק הזמן הזה של המלחמה. בכל התמונות שלו הוא עם חיוך על הפנים אבל כשהוא חזר משם הוא חזר רציני. הוא נתן הנחיות לסרס"פ ואמר לו שהוא שם את זה בתיק שלו והוא מקווה שהוא יחזור וישרוף את זה ואם יקרה אסון שיביא את זה להורים".
לאחר נפילתו הגיע מכתב המחברת למשפחה. אחותו של עדי העלתה את הדברים לרשתות החברתיות והתגובה שקיבלה המשפחה מהציבור הרחב הבהירה שלא ניתן להשאיר את הדברים בחוג המשפחה המורחבת כפי שתוכנן מראש והוחלט להפיץ את הדברים בהיקף רחב בהרבה. "היינו בטוחים שזה יעצור באינסטגרם הפרטי של האחות, אבל מהר מאוד הבנו שה תפס ממדים שלא שיערנו שייתפסו".
בעקבות הדברים הוחלט להוציא לאור ערכת ערכים ומעין שיחזור של המחברת והדברים מופצים במערכות חינוך שונות. "קיבלנו כמשפחה כמתנה מחברים שאני עובד איתם כרטיסיות שמונות שמונה ערכים שבאים לידי ביטוי במכתב של עדי. זה היה ביום הראשון של חנוכה ושמונת הערכים נבחרו מול שמונת נרות חנוכה. התרגשנו מאוד לקבל את המתנה הזו והחלטנו שזה לא יכול להישאר בחנוכה. עשינו כמה תיקונים קטנים והוספנו את המחברת לערכה על מנת להבין את ההקשר. מאז יצרנו קשרים כדי להפיץ את הערכה".
אמיר מספר על המפגשים שהתקיימו בעזרת משרד החינוך עם פורומים חינוכיים מכל הארץ שעיסוקם הוא הכנה לצה"ל. הערכה הוצגה להם ושם נאמר להם שייעשה בה שימוש במסגרות השונות. מעבר לכך מוזמנת המשפחה לבתי ספר על מנת לספר על עדי ותיעוד רב על מפגשים ופעילויות סביב הערכה מגיעים אל המשפחה. באחד התיעודים נראה איך קבוצה מבצעת פעילות ומקריאה את המכתב על פסגת המצדה.
"עדי כתב בסוף המכתב 'מקווה שתזכרו אותי' ואנחנו עושים כל מאמץ כדי שיזכרו אותו והדרך הזו היא דרך מאוד חיובית לזכור אותו. אנחנו מתמלאים בגאווה עם כל מקום שמסכים מוכן ורוצה להזכיר את עדי באמצעות הערכה או באמצעות המכתב. יש לנו את האבל הפרטי שאנחנו חווים בכל יום אבל הוא לא מתנגש עם הרצון שכמה שיותר אנשים ייחשפו אליו ויכירו אותו וידעו איזה בחור ערכי הוא היה".
באחרונה קיימה המשפחה מסיבת יום הולדת לעדי ז"ל, וגם זאת בעקבות דברים שכתב במכתב. באחד המפגשים עם עדי טרם הכניסה לרצועת עזה אמרה לו נורית, אמו, שכאשר יחזור הביתה היא תסגור את הרחוב ההולנדי שמול הבית ותקיים בו חגיגה לו ולכל החברים. במכתב הוא כתב לחברים שהוא מקווה שיחגגו כמו שתוכנן. "ביום הולדת 20 הייתה מסיבה מטורפת אצלנו בבית. הגיע גיל 21 ואתה שואל את עצמך מה עושים לבחור שאין לו כמעט תמונה בלי חיוך על הפנים, שהכיף שלו היה חברים ומסיבות. זוהר, אחותו, וחברים אמרו שעושים לו מסיבה. לקחנו אולם שבו עושים את כל המסיבות בישוב והם הרימו מסיבה שהגיעו אליה כמאה חבר'ה שחגגו לו. נורית קפצה לשם. אני לא. היה שם שמח ועצוב כאחד. אני בטוח שעל זה עדי גאה, שעשו ביום ההולדת שלו מסיבה".
עוד מספר אמירה על ראשיתה של הפצה בינלאומית לערכת הערכים של עדי. ההתעניינות כבר קיימת גם באירופה וגם בארה"ב "והמטרה שלנו בעזרת כל מי שנוכל היא להפיץ את הערכה הזו לקהילות ברחבי העולם, לתרגם אותה לאנגלית, ספרדית וכל שפה שצריך כדי שיכירו את עדי בכל מקום".