1. מצער מאוד להרגיש את השיח התקשורתי בין הציבור הדתי לאומי לרעהו החרדי על בסיס נושא 'גיוס חרדים' והמסתעף ממנו.
שהרי גם הציבור החרדי אינו חולק על קדושת מוסרי נפשם על הגנם אחיהם ומאידך אין מישהו בציבור הדתי-לאומי שיכול לזלזל בערך המסירות ללימוד תורה וקיום מצוות.
ההגעה לצומת מחלוקת עמוסה אמוציות - לא נועדה להפריד בין הציבורים השונים, אלא להניח את הדברים על השולחן בנועם השם ולברר את שורשי טעמי חייהם של הציבורים השונים בישראליות הדינאמית.
כל דרך אחרת לנהל את פערי המחלוקת בין שני ציבורים מסורים וקסומים - שברוב הדברים מאמינים באופן דומה - רק משרתת את האינטרס התחתון של מחרחרי ריב. לצערנו, נדמה להם שבעזרת הפירוד רגשותיהם הריקנים שאינם שתים ליבם לערך השלום יתמלאו בתשומת לב חולפת או רווח ציבורי כלשהו, עטוף במחלצות אג'נדה 'עילאית' כלשהי, למכירה קלה להמונים. אל תתרגשו מהם.
2. עד היום, המגזרים הדתיים-חרדים הצליחו לכסות על פערי התפישות. בלי להכליל, בשקט בשקט, כל צד חיבק חזק את עמדותיו לגבי היחס לציונות, מדינת ישראל והצבא כאילו שום דבר לא השתנה במאה שנים האחרונות.
בתווך נוצרו גוונים חרדים שהלכו לצבא, חגגו עצמאות וגווני דת"ל שהתקרבו יותר, לדרך החרדית, כלפי חוץ\פנים. מדובר בבחירות של בני אדם פרטיים. אך אם הייתה שואל אידיאולוג רהוט 'מה דעתך על התפישה של המגזר המקביל?' יתכן מאוד - ושוב בלי להכליל - שמשני הצדדים היית מקבל תשובה מנומקת שהייתה שוללת לחלוטין (!) את הדרך השנייה. הווי אומר; חוסר הכלה, אהדה, חיבור אמיתי, למרות המוני דברים משותפים המונחים על אמונה אורתודוקסית שורשית זהה (!). אפשר לא לדבר במשך שנים על שורשי התפישות שבחדר ולתת להן לצמוח פרא. לא בטוח שמתישהו הם לא ידרשו עבודת גינון שתצמיח את שלל המגזרים ותאפשר להם אף להגיע למטרת העל: חיבור אמיתי בניחוח שלום.
3. במצב השיח הנוכחי המתעלם משורשי התפישות שבחדר - אין מנוס מלשוב אחורה אל המחלוקות בין התפישה הציונית-דתית לזו החרדית ולהבין שהמצב החברתי השתנה, המדינה התפתחה, אנשים בוחרים את הבחירות האישיות שלהם לרוב ע"פ בית גידולם, הן בענייני צבא והן בענייני לימוד תורה.
ההבנה הפשוטה הזאת עשויה לסייע לנו להתעלות ולכבד באמת אחד את השני, בלי לחשוב בשקט ש'הציבור המקביל תועה בעליל'.
בסופו של דבר שני המגזרים מכוונים לשם שמיים ומיוסדים על אנשים גדולים בעבר ובהווה. לכל אחד יש את ההסברים שלו מדוע נכון לעשות כך או כך.
שיח פומבי השולל באופן סמוי או גלוי את הצד השני - אולי מחזק עמדה קדומה, אך הוא מרחיק אותנו מהתקדמותנו כעם מאמין שמקבל באמת את השני וחי באהבה יחד, למרות המחלוקות בשורשי התפישות. "הרבה דרכים למקום" ואין צורך לבטל את הבוחרים בדרך אחרת כשיש להם על מי לסמוך. בתלמוד הבבלי אפשר למצוא מחלוקות גדולות ותופעה מרתקת בה אחד הצדדים מביא אף ראיה לשיטתו של מי שהוא חולק עליו (!). ככה גדלים ביחד.
4. שלילת הצד האחר לחלוטין מחלישה את כולנו ואין בה טעם. חרדים שבאמת רצו ויכלו חברתית - הפכו ללוחמים, ציונים-דתיים רבים בחרו להתמסר ללימוד תורה - והעולם כמנהגו זרם ובע"ה יזרום. הזמן הזה קורא לנו לגעת בשורשים העמוקים של התפישות השונות בין המגזרים ולעשות סדר, לא לבלגן את המצב הקיים. לגבש תשובות לשאלות הקשות שנוצרו עם אירועי ושינויי השנים לגבי ציונות, צבא, מדינה וחברה - כל אחד במגזר שלו - המתעוררות כעת דווקא בזכות הטענות של הצד השני.
מעבר להרי החושך נמצא הבירור המתבקש והוא מופלא ויפה כל כך. הנה הוא הגיע ותפקידנו הוא לא להתבלבל ולנוס ממנו לכבשן המחלוקת התקשורתית הפומבית המעכירה את יופינו כעם מאמין שמצליח להכיל גוונים אמוניים שונים.
הכותב הוא יוצר הספר "מיומנו של חרדי בעל כורחו", מתוך הטרילוגיה 'רגשות כנים על ימים עלומים'