
מאיזה חומר עשוי ראש הממשלה בנימין נתניהו? שאלה שבוודאי מנקרת בראשם של המוני אזרחי ישראל, שצפו במסיבת העיתונאים שלו שלשום.
המסך היה חצוי לשניים. ראש הממשלה מדבר, צד שמאל, ההפגנות המתלהטות נגדו, צד ימין. מהאולפן הוא נסע לבית החולים לניתוח בקע הרדמה מלאה, עם כאב ראש על שלל נושאים קיומיים. קודם לכן הקדיש שעתיים טעונות למשפחות חיילים חטופים. על הפרק ההכרעה בעניין חוק הגיוס של החרדים. המתיחות הגוברת עם גנץ ואייזנקוט. הקרע המתרחב עם בעלת הברית ארה"ב. האנטישמיות הגואה ברחבי תבל. ההסברה הכושלת.
ועל הכל – הדילמה הנוראה בעניין העיסקה עם החטופים. לבטח הוא מבין ששורש הרע הוא בעיסקת שליט. בתמורה לחילוצו, אלף מחבלים – ובהם סינוואר בכבודו ובעצמו – יצאו לחופשי, חזרו לרצוח יהודים. אבוי לאותה עיסקה. מאז אנו "אוכלים" אותה, כאשר אותו סינוואר הוליך את צבא המחבלים ל"מבול אל אקצא".
הופעותיו של בנימין נתניהו במסיבות העיתונאים המיוחדות, הן תמיד מרשימות, ענייניות, אפילו משכנעות. ועדיין בבתים רבים ישנם אנשים שעוצמים עיניהם כשדמותו צצה על המסך, אפילו נוטשים את החדר. אין סולחים לו. הכעס עליו עצום. הביקורת גואה. השנאה ברחובות בוערת. ועדיין האיש מפגין שליטה עצמית, קור רוח, שיקול דעת, מנהיגות.
מציג סל של הבטחות לכניסה לרפיח, ללכידת ראש החמאס, לניצחון מוחלט, להחזרת החטופים. עליו חובת ההוכחה. יודע להתעלם מהפרשנים המוטים נגדו, בערוצי הטלוויזיה ובעיתונות. הקריאות הבוטות להתפטרותו ולבחירות מוקדמות כמו עוברות מעל לראשו.
יגידו המבקרים, והם אינם חוסכים שבטם ממנו, כי האיש פועל אך ורק משיקולי טובתו האישית. מנגד, האזרח התמים יתמה, הזו טובה אישית, כאשר הוא טובע בים של בעיות ודאגות, אחריות כבדה שרובצת על שכמו וביקורת שמצליפה בו מכל הכיוונים? שנאה שכדוגמתה לא הוטחה בשום מנהיג בעבר. מה "טוב" בזה?
שלא כבגין, נתניהו אינו איש של דיכאונות, הוא רואה עצמו כמגן ישראל. הוא מעין שליחו של אביו ההיסטוריון. זרוע הביצוע, שמרבה להיכשל ויוצא מכל בור. יודע להתנתק מרעשי הרקע, תהיה עוצמתם כאשר תהיה. מדבר לכל העם, "אזרחי ישראל... יחד ננצח".
אין שאלה במסיבות העיתונאים, שאין לנתניהו תשובה עליה. לעולם אינו מופתע, תמיד בקיא בחומר, בכל הנושאים שעל סדר היום. כפי שאמר לי נכונה מי שאמר: "החוסן המנטלי של נתניהו יוצא דופן".
זמן-מה לפני השבעה באוקטובר, יצא לאור ספרו רב הכמות "סיפור חיי". אף הוא לא צפה שאל סיפורו האישי וסיפור המדינה והעם עומד להצטרף פרק קשה ומר מאין כמוהו. פרק שלבטח יכפיל כמותית את המהדורה הבאה, כי תיכתב.
חצי שנה עברה והוא, כפוליטיקאי הכי מיומן, ממשיך לנווט את ספינת ישראל כאשר גלים עצומים מכל עבר, ובקיעים שמנסים לחורר בה מי מנוסעיה, מאיימים לטבעה. גם אם נתניהו אינו משמיע את המלים המפורשות "אני אחראי", הוא יודע שדי בכך שגדול האסונות והמחדלים אירע תחת מימשלו, כדי להפיל עליו את ה"תיק" האסוני. אבל עד אז, יעשה הכל לחלץ את ישראל מהבוץ.
רק אני ואין בלתי – כך כנראה הוא מאמין - יכול לעשות זאת.