1. כואב הלב לראות את ישי גרין - מאנשי המחאות ההן שעבר תהליך תבוני מפתיע והבין מה באמת אנחנו צריכים כאן יותר מכל: שלום ואהבה ביננו.
מילים גדולות, אך אפשריות בהחלט לביצוע והטמעה, גם אם מדובר כעת בהליך מורכב שקל להתייאש ממנו.
האויבת המרה של השלום, של כל שלום, הן במישור האישי והן בפן הציבורי - היא הציניות. זאת שמקטינה את עצם חשיבותו של השלום בהינף משפט חד שמוציא כפיים מעדת הצודקים, השנונים והנכונים (מכל הצדדים) - שטרם הגיעו לתובנות של גרין.
2. הכאב של גרין הכמה לשלום מייצג את הרוב השקט בעם, לגווניו. כל אדם פשוט מבין את ערכו של השלום, גם אם על הדרך הוא חוסם אותו מלהגיע כי נדמה לו שמשהו אחר חשוב יותר. כולנו חונכנו מגיל אפס על 'שולם-שולם לעולם' וגם אם בהמשך התקשחנו ושיננו שאין מנוס מאגרסיביות - תמת השלום לא תמה. ההיפך, ככל שגדלים היא נהיית הכרחית יותר, בכל מישור בחיים.
3. כחברה, אנו זקוקים נואשות לאנשים נדירים כמו גרין. כאלה שעשו לביתם ויש להם, ככל הנראה, את משאבי הזמן, היוזמתיות, האומץ והתשוקה - לעשות בחברה הישראלית מהפך לדורות בתפישה הרווחת (לפחות מבחינה תקשורתית) - הגורסת כי יהודים אמורים להילחם זה עם זה כל עוד אורח חייהם שונה ומתנגש.
התפישה הזאת תועה בענק. אין דרך אחרת לנסח את זה כשמרגישים את אגלי המועקה באוויר.
אמנם שלום ארצי לא בא בקלות, אך העולם ידע תנועות מגוונות שהניחו על ליבם את השלום והצהירו לו אמונים, גם אם לא באופן מושלם. החל מנערי הפרחים ועד נוער הנרות, עבור דרך תנועות אחדות וגיבוש רעיוניות כמו תנועת ההתיישבות וההחזרה בתשובה.
גם אם בדרך התערבבה פוליטיקה - וכמובן שלא מוכרחים להסכים עם כל הניואנסים לחלוטין - עצם התאחדותם של ההמונים לטובת ערך נעלה וא פוליטי במוצהר - היא אפשרית בהחלט. כל שכן בעת הזאת בה ברור לכל, מעל ומתחת לכל ספק - שיותר מזה אנחנו לא צריכים.
תנועת המונים עדכנית שתגבש את ערכי השלום, בכל הכוח והמוח - היא קריטית ויזם הייטק מוערך שמבין את שפת המחאות וההמון - עשוי להיות בה חלק מתבקש.
ערך השלום (עכשיו!) אינו רק סיסמה קלה להמונים, אלא אמור להתגבש עם שורשי חשיבה עמוקים לגבי היחס לטענות ה'אנטי' המוגוונות המושפרצות על הציבור מזה זמן רב. איך מתייחסים לכל זה בלי לפגוע בפוני של האחר?
4. תנועת שלום עדכנית תוכל להשתמש בכל כלי היזמות והחדרת המסרים - כדי לעשות אותנו לטובים יותר כך ששלום (ושוב, לאו דווקא ציבורי אלא גם אישי) - ישוב שוב להיות ערך עליון על כל שפה. אין צורך לוותר על עקרונות. יש הכרח לוותר על צעקות והרבה מהדמיונות והדימויים השליליים עליהם מבוססים מפיצי הרעל לסוגיו.
דמיינו לעצמכם חבורת טוויטר שנונה שכל אימת שדיון רעיל היה מגיע - הם היו משחיזים מקלדותיהם ומשיבים 'מלחמת שלום נעימה' שכל תכליתה לערער את יסודות הציניות והמלחמתיות המיותרת בשיח.
תתארו לכם עולם שבו יזמי על, אסטרטגים וידוענים היו מתגבשים לכדי קהילה שמטרה אחת לה: להסביר לכל אדם, מילד ועד זקן - ששלום זה הדבר הנוכחי; המדליק ביותר, הנכון ביותר, הנעלה ביותר.
בדרך הזאת, איש איש ע"פ גילו היה מקבל לפרצוף מדי יום סלוגנים, קמפיינים, סמלים, מרצ'דנייז לילדים, דימויים מדויקים למבוגרים, שירים לנוער, סדרות וסרטים מורכבים שהיו מרעיפים עליו את המסר העז באופן ישיר ועקיף כי השלום הוא הדבר החשוב באמת ומי שמביא אותו ולו במעט - מרוויח את התחושה הנפלאה והמשתלמת ביותר. יש עדויות מרגשות, אחרי הפרסומות.
5. בתחום השלום, הלוואי שקמפיין אחד יספיק. כפי הנראה, רק מפעל יציב של מוחות יצירתיים, אלופים, נקיים מאינטרסים, בעלי משאבים ותשוקה גדולה לשלום - עשוי להביא לאזורנו הלח את השלום בצורה ברורה וחודרת שריוני ציניות ולעג. אם תנועות מחאת 'אנטי' הצליחו להפיק רעש כה גדול על בסיס טענות שאפשר להתווכח עליהן והוציאו אנשים לרחובות; מה יהיה כשההמון יעוט על משהו שבאמת יעשה לו טוב בנשמה? ישי, העם צריכך אותך יזם חזק. עוד לא התחלנו.
נדב גדליה הוא יוצר הספרים "ברגוע", 'רגשות כנים על ימים עלומים' והסרטים "מדריך למתבונן האמיץ" ו"רווק עם אלוקים".