במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר שבע, שאיבדה חברי סגל, בוגרות וסטודנטים בטבח ה-7 באוקטובר ובקרבות בעזה ערכו היום (שני) טקס ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.
במהלך הטקס שמעו הסטודנטים וסגל המכללה הרצאה מפי אלישע מדן, לוחם מילואים במלחמת חרבות ברזל, שנפצע באורח אנוש בלחימה בעזה ואיבד את רגליו.
"בשמחת תורה קיבלתי טלפונים ממספר חברים שביקשו שאעזור למשפחתם שבעוטף עזה שמססתרים ממחבלים, אמרתי לאישתי שאני יוצא, שמתי מדים ונשק וטסתי לעוטף עזה. את המראות שראיתי בדרך אני לא אשכח בחיים – כאוס מוחלט. מכוניות בשני צידי הכביש עומדות, חלקן שרופות, גופות מוטלות במכוניות ועל הכביש. התחלתי לנסות לטפל בפצועים ולאסוף נשקים שהיו זרוקים", סיפר מדן.
במשך שבועיים נלחם אלישע מול מאות מחבלים בשדרות ועוטף עזה, ולאחר מכן הצטרף לחבריו בחטיבה 551 שנערכו לכניסה לעזה. "קיבלתי משימה להוביל את הגדוד לתוך עזה, כשאני בתוך D9 פורץ את הדרך לטנקים מאחורינו", הוא משחזר את הקושי הרב במשימה ומספר שנפל מספר פעמים לתוך פיר של מנהרה. "בכל יום במלחמה היה לנו אירוע אחר – רחפנים של חמאס שזרקו עלינו רימונים ופצעו 13 חיילים, טיל שנורה עלינו, RPG שחטפנו ועוד, אבל התחושה שהייתה לנו הלוחמים, של רוח לחימה, חוזקה, גאווה לאומית, תחושת אחריות ושליחות חזקה מהכל. הרגשנו ששום דבר לא יכול עלינו, לא חום, לא גשם, לא אש שיורים עלינו".
"כעבור שבועיים של לחימה רצופה קיבלנו מידע שחוליית מחבלים שצופה עלינו עומדת לתקוף אותנו מאחת המנהרות. הגענו לבית בו זיהינו מצלמה שמצלמת אותנו, קרענו את הכבלים שלה ועברנו לבית נוסף שבו היה פיר במרכז חדר. חצי דקה לאחר שהודענו שמצאנו את הפיר ואנחנו רוצים לפוצץ אותו זיהינו מצלמה קטנה שמצלמת אותנו וכשהורדו אותה היה פיצוץ מטורף. הבית כולו נפל עלינו", שיחזר את רגעי האימה. "אני שוכב בבית עם צפצופים נוראיים באוזניים. לידי שוכב יוסי, החבר הכי טוב שלי, שנינו בלי רגליים, נלחמים על החיים".
אלישע מספר כי במבצע החילוץ ההירואי שארך שעה וחצי הוא חש שאלו נשימותיו האחרונות. "אמרתי שמע ישראל ווידוי ונפרדתי מאישתי ומ-6 ילדיי". באירוע הקשה נהרגו ארבעה לוחמים ועוד שישה נפצעו, בהם אלישע מדן. "למשפחות השכולות של חברים שלי שנפלו בקרב אני אומר שהבנים שלהם מתו עם חיוך על הפנים. חשוב לי שידעו שהיתה לנו גאוות יחידה, ידענו שאנחנו נלחמים את המלחמה הכי צודקת בעולם וזכינו להילחם בה למען עם ישראל והמדינה שלנו"
"החיילים שנפלו השאירו לנו צוואה לקיים: אנחנו חייבים להיות מאוחדים, להשתנות האחד בשביל השני, לבנות גשרים כדי להיות יחד, רק ככה ננצח. חמאס, חיזבאללה ואיראן מנהלים מולנו מלחמת תודעה ומנסים לפלג ביננו. כמו שהחיילים הגיבורים שלנו מסתערים אל תוך האש, גם אנחנו בעורף צריכים להילחם מול מלחמת התודעה, להתאחד ולנצח", סיכם.
נשיא המכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר שבע, הפרופ' אריה רטנר נשא דברים בעצרת. "המחיר אותו שילמה מדינת ישראל ועדיין משלמת כבד מנשוא. ליבי עם עשרות אלפי המשפחות שקמות בוקר בוקר אל תוך חלל עצום שנפער בליבם עם נפול יקיריהם. עם הכרזת העצמאות הפכנו מחברה שורדת בגולה לחברה ומדינה החיה את עצמאותה, הקמנו כאן מדינה לתפארת אך עלינו לזכור כי עצמאותה והמשך קיומה של מדינת ישראל נקנים יום יום שעה שעה בדם יקירנו לוחמים נועזים אשר חרפו את נפשם ורק בזכותם אנו מצליחים לקיים במדינת ישראל את שגרת היום שלנו, לחיות כעם חופשי ולהמשיך לגדול ולהתפתח".
"ב-7 לאוקטובר, בבוקרו של יום חג קמו עלינו מרצחים שפלים וטבחו, אנסו ורצחו , זקנים, נשים וטף", הוסיף רטנר. "ארגון טרור שפל סיפק לנו תזכורת קשה כי עצמאותנו עדיין לא שלמה. גם אם הבסנו ארגון טרור אחד, אנו ממשיכים להיות מוקפים באוייבים המנסים לאיים על חרותנו. אך אנו חסונים וחזקים מכדי שעצמאותה של מדינת ישראל תיפגע".
את הטקס הקדישו השנה במכללת קיי לזכר חברי הסגל, הסטודנטים ובוגרי המכללה שנרצחו באכזריות ב-7 באוקטובר או נפלו בקרב בעזה: חברת הסגל ד"ר מרסל פרייליך, רס"ר (במיל') מתן דמארי שהיה סטודנט לחינוך גופני במכללה, עומר חרמש שהיה בוגר תוכנית חינוך גופני, דקלה ערבה סטודנטית בתוכנית תמורות ו-2 בוגרות תכנית 'שבילים' – לבנת קוץ ותמר קדם ז"ל.