מכתב גלוי לשגרירת אירלנד

שלום לשגרירת אירלנד בישראל, גב' סוניה מקגינס,

קראתי ביום חמישי מאמר בעיתון "הארץ". את, כבוד השגרירה, חתומה עליו. כותרתו: "למה נכיר במדינת פלסטין". מצאת לנכון לפרסם אותו - בוודאי בהנחייה מדבלין – על מנת להרגיע אותנו, הישראלים, כמה פתרון שתי המדינות טוב גם לנו.

חלק מקוראי "הארץ", העיתון העברי הפרו-פלסטיני, בוודאי יסכימו עימך, אך לא רוב אזרחי ישראל, שחששם הגדול ביותר הוא מפני מדינה פלסטינית בתחומי יהודה ושומרון, 15 ק"מ מעיר החוף נתניה.

את מרעיפה עלינו מילים יפות על הידידות שלכם כלפינו, על מה שטוב כביכול לישראל, וזאת מנקודת מבט של מדינת-אי כה רחוקה מהמזה"ת, מוקפת ים מכל צידיה, ירוקה ושלווה. למרבה הצער, רחוקה גם מאהדה לישראל, שאף היא מעין מדינת אי, מוקפת בים ערבי עויין המייחל לחיסולה. עלי לדייק: בצפון מדינתכם שוכן חבל צפון אירלנד. זוהי אוטונומיה המסופחת לממלכה המאוחדת. דומני שכבר השלמתם עם ההפרדה הזאת ביניכם, לאחר שנים של מאבקי דמים, שעוד עלולים לשוב ולהתפרץ.

גבירתי, את מביעה את סלידת אירלנד מהחמאס, אבל בעצם מעניקה פרס לחמאס. מדינה פלסטינית, את כותבת, "זה אימוץ של חזון ההגדרה העצמית הפלסטינית", ועם הקמתה ישראלים ופלסטינים יחיו בשלום. את רצינית? וכי החמאס רוצה באמת מדינה? הרי היתה לו למעשה בעזה, ממנה יצאה ישראל באופן חד צדדי ב2005. במקום להפוך אותה למדינה משגשגת, פורחת, הפכו אותה ליעד חפור ומבוצר, תקפו באכזריות את ישראל בניסיון להשמידה. כלום לא הספיק לכם טבח ה-7 באוקטובר, כדי להבין שאתם מעניקים פרס לחיות אדם ברבריות?

הנה כך מברכים אירגוני הטרור הפלסטיניים אחרים על המהלך העויין שלכם: "ההכרה האירית, הנורווגית והספרדית במדינת פלסטין הינה אישור ללגיטימיות של התנגדות עמנו בהתייצבותו נגד הפשעים ומעשי הטבח של הכנופיות הציוניות, שכובשות את ארצנו. זוהי תפנית איכותית בעמדה האירופית, שהחלה להבין את האמת לגבי הישות הציונית הקולוניאליסטית". ואני שואל אותך, כבוד השגרירה: ממתי היה עם פלסטיני? מתי התקיימה אי-פעם מדינה פלסטינית? מדוע לא היתה לה עצמאות תחת הכיבוש של מצרים ברצועת עזה ושל ירדן ביהודה ושומרון?

רעיון המדינה הפלסטינית משמעו אחד: הפיכת הגדה המערבית לעזה שנייה, תחת שלטון חמאס, ולניסיונות חוזרים ונשנים לתקוף את ישראל המצומקת, ביתורה והשמדתה. לא רק החמאס ותומכיו בעולם אינם מסתירים את כוונתם בדבר "פלסטין מן הנהר עד הים", אפילו סגנית שר החוץ הספרדי מדברת על ה"חזון" הזה, כלומר השמדת ישראל. זוהי ספרד שממאנת להעניק עצמאות לחבלי קטלוניה והבאסקים.

אני כופר בכנות אמירתך על ידידותכם לישראל. הייתם אחת משלוש האירופאיות הראשונות שהכירו ב"פלסטין", אבל לקח לכם לא פחות מחמש-עשרה שנה להכיר בישראל, ב1963. וכי מה פלא? יש לכם, לא ברור לי למה, היסטוריה של עויינות לעם היהודי. שערי אירלנד היו סגורים בשנות מלחמת העולם השנייה בפני פליטי שואה יהודים. חוצות דבלין נכבשו על-ידי מפגינים פלסטינים ותומכיהם בקריאות "אללהו אכבר" ו"מוות לישראל". האנטישמיות באירלנד גואה. בהזדמנויות רבות נציגיכם מצביעים באו"ם ומוסדותיו נגד מדינתנו.

הכרתי את השגריר האירי שקדם לך, ברייפן או'ריילי. פגשתיו ב2010 בעת שערך ביקור במכון ז'בוטינסקי. התנצל באוזניי על העיכוב בכינון יחסים דיפלומטיים, כשהוא תולה זאת ב"לחצי הוותיקן" ובעובדה שלארצו לא היו אינטרסים כלכליים מיוחדים עימנו. בשיחה הועלתה דמותם של דה-ואלרה, ראש ממשלתכם דאז, אשר אירח בדבלין בינואר 1938 את זאב ז'בוטינסקי, ושל רוברט בריסקו חבר הפרלמנט שפעל למען העם היהודי. הזכרנו את הרב הראשי של אירלנד, הרב יצחק הלוי הרצוג, אביו של נשיא ישראל הששי חיים הרצוג וסבו של יצחק הרצוג – כיום נשיא ישראל.

אכן, היו גם ימים טובים ביחסי שתי האומות. לוחמי המחתרות שלנו שאבו השראה מהמאבק האירי להשתחרר מהשלטון הבריטי. כמוכם, נאבקנו כאן בשלטון הזר הבריטי, על מנת לכונן מדינה יהודית במולדתנו ההיסטורית. זוהי מטרת הציונות מאז ומתמיד - בית לאומי לעם היהודי ובו שיוויון זכויות למיעוטים שיכירו בכך. באשר לערביי יו"ש – כך הסכימו ראשי הממשלה מהימין, בגין ושמיר - תינתן להם אוטונומיה. לא מדינה עם צבא ויחסי חוץ, שתהווה מיטרד לישראל ולשלום העולמי, ותמשיך את החזון החמאסי – השמדת ישראל וה"כופרים" היהודים.

כבוד השגרירה, חבל שלא קראת את אמנת החמאס טרם שפירסמת את מאמרך ה"מתקתק", ואז היית מבינה טוב יותר למה מתכוונים החמאס, אש"ף ושאר האירגונים בדרישתם ל"מדינה פלסטינית". על אפכם וחמתכם, נמשיך להתנגד לכינונה, נאבק על צדקתנו ועצם קיומנו, עם או בלי תמיכת אירלנד השאננה.