1. לאחרונה החלטתי לנתק את האינטרנט מהטלפון בזמנים בהם מתחשק לי שקט ממנו.
הוא עדיין זמין בלחיצת כפתור כשאני מקליק על 'תעבורת נתונים', אך אקט הניתוק הפשוט הזה מסייע לי לחיות רגוע יותר - וכמובן שהוא עוזר לי מאוד להתרכז בזמנים בהם אני מבקש ריכוז מקסימלי, במסגרת האפשר.
זה קשה, אבל לא כמו שאפשר לדמיין. במקרים מסוימים הצלחתי להתקדם עוד צעד: אשכרה העזתי פניי לגמרי בסלולרי וכיביתי אותו לגמרי.
אתם יודעים איך זה; להפעיל סלולרי זאת פרוצדורה מסוימת שלוקחת סך הכל כמה שניות. מפתיע לגלות עד כמה זה עוזר לי לוותר על התענוג המפוקפק שנקלענו אליו העונה לשם: 'סלולרי ברגעים מתים'.
2. מדברים רבות על המושג 'התמכרות לסלולרי', אך נדמה שכל הזמן אנו בעיקר מדברים וחוזרים חלילה לאותה נקודה.
הסלולרי נשאר על כנו בחיינו ועם הזמן הוא מוסיף לעצמו עוד ועוד אלמנטים ממכרים באפליקציות מגוונות.
גם אם אנחנו מודעים לבעיה, אנו מוצאים את עצמנו מול שוקת שבורה. כשכולם בפנים - די קשה להשתחרר ממשהו 'לא טוב' במובן הרחב של המילה.
האשליה היא שאנחנו לא 'מכורים עד כדי כך'. עובדה: אנחנו מסוגלים להחזיק פעילות רציפה במשך זמן רב ללא סלולרי כלל. ברשותכם, אציג כאן את שאלת השאלות הקשה שלא מדברים עליה: האם אנחנו מסוגלים לעשות את ההיפך; להחזיק 24 שעות (או את הזמן בכלל) בלי סלולרי ואך ורק בזמנים ספציפיים לגשת אליו?
3. כמה כיף, לכאורה. 'רגעים מתים', כביכול, מתכלים ברגע ע"י הסלולרי כל אחד והרגליו, קבוצותיו, סידוריו, עידכוניו ואפליקציותיו.
הצד השווה הוא שתנועת היד הנשלחת כמעט אוטומטית לסלולרי - משותפת לרבים מאיתנו ועל זה צריכים לדבר, לא פחות מהמודעות לסלולרי וילדים.
התנועה הזאת עצובה מאוד מסיבה אחת פשוטה: היא גורמת לנו לחיות בלחץ תמידי, בעיסוק בלתי פוסק בדברים חשובים ובלתי חשובים בכל רגע, במקום שזה יהיה הפוך: שזמננו יהיה שלנו ואך ורק בזמנים מוגדרים נגש לסידורים, עדכונים ושאר עניינים שעל גבי האינטרנט.
4. הזמינות האינטרנטית העניקה לעולם טוב, אך באותה נשימה היא שינעה המונים להשתעבדות, לתנועת יד כמעט אוטומטית שלא מאפשרת לעכל את מציאות חיינו כדבעי. נדמה שהזמינות הזאת עוזרת לנו ברגעים קשים בדיוק כמו שחטיפים לא בריאים מסייעים לתחושת שובע...
ויש לזה השלכות גם אם לא שמים לב אליהן. למשל; פוטנציאל הסבלנות, הרוגע, הריכוז, הקשב, היצירתיות, האופטימיות והתבוננות - שנפגם מאוד.
הרשימה הזאת זה לא לוקסוס שאפשר לקהל בו ראש. היא בסיסית מאוד לאיכות חיים ולהתפתחות הדברים שבאמת חשובים לכולנו ואיפשהו נגזלו מאיתנו כשלא הבנו את המשמעות הנלווית לזמינות האינטרנט בכיסנו בכל עת ובכל שעה.
למעשה, רבים מדי נמצאים בלופ בריחה מתמיד מ'הרגעים המתים'; מתקשים לשבת ולבהות, לנוח באמת והם לא רואים בכך שום בעיה.
איך אמר לי פעם חבר שמאוד אהב דברים ממכרים ולא בריאים בעליל? 'זה הכיף שלי, מה אתה רוצה ממני?' זה אחד המשפטים העצובים ביותר ששמעתי.
נדב גדליה הוא שחקן ויוצר הסרטים "אבא עם אלוקים", "רווק עם אלוקים" ו"מדריך למתבונן האמיץ".