בחלקה הצבאית בבית העלמין ביקיר הובא למנוחות אחר הצהריים (חמישי) סמ"ר ידידיה אזוגי ז"ל שנהרג בקרבות הגבורה בעזה.
אימו דליה ספדה לו: "אמרת לי אתמול בצהריים כשדיברתי איתך: 'חלק יצאו, אני יוצא בערב'. אמרתי לך: 'למה לא יצאת כבר? יש לנו מחר אירוסים'. ענית לי: 'אני יוצא בערב'. שעה וחצי הפרידו בין היציאה הזאת לחגיגת אירוסין שהייתה צריכה להיות היום. בין האירוסין של תהילה ואביאל והלוויה שלך. היית בורח תמיד מתשומת לב, תראה כמה תשומת לב אתה מקבל עכשיו".
היא הוסיפה: "בשקט שלך עשית הכול וכולם אחריך. במימונה צחקנו שרוב החברים שבאו היו שלך, למרות שלא הודעת בכלל לאף אחד שיש מימונה, מגיעים אליך כמו מגנט. לא פחדת מכלום, תמיד הייתי מזהירה אותך לפני שאתה חוזר לצבא 'דידי מאמי, תעשה ניהול סיכונים'. אני יודעת שעשית. למרות שלא רצית - אני יודעת שהיית זהיר בשבילי. אמרתי לך תמיד לפני שיצאת: 'אני מחכה לך בבית דידי' וענית 'אני יודע'".
"מי יכנס עכשיו הביתה עם החיוך ויקרא: 'שלום'? כולם קופצים ונותנים חיבוק והוא לא מבין מה כל ההתרגשות סביבו. אתה נותן חיבוק לכל אחד ואחד מאחים והם לא היו משחררים אותך מהחיבוק עד שצעקת 'טוב די'. היית הכי מיוחד. היית משאיר לי פתקים מידי פעם בלי להבליט אותם. הייתי מוצאת אותם לפעמים אחרי כמה ימים. תמיד היית ראשון להגיד 'תודה', לשים לב להכל. הראשון שקנה מתנה לאחיין החדש שלך, הראשון שקונה מתנות ליום הולדת", ספדה האם בכאב.
"בשבעה באוקטובר ניצלת בנס. היינו כל המשפחה בשדרות כשידעת שיש מחבלים רצת החוצה. אמרתי לך: 'ידידיה, לאן אתה רץ הכל מלא מחבלים'. הסתכלת לי בעיניים ואמרת לי: 'אמא צריך אותנו' אני לא אשכח את המשפט הזה. הנה השלמת את המשימה שלך. רק מטען יכול לקחת אותך. ידידיה ידיד ה'. אמרתי לך כל פעם: 'ידיד ה' שלי' הנה עכשיו ריבונו של עולם שם אותך לידו. 21 שנה לא עשית לי צער מאמי שלי. רק עכשיו אתה מצער אותי, נשמה שלי. אני יודעת שאתה לא התכוונת. דידי שלי, תהיה מליץ יושר עלינו, תשמור עלינו מלמעלה, על אבא, על האחיות שלך, על אח שלך. תעזור לנו להישאר שמחים. הלוואי ותהיה ההרוג האחרון וה' יאמר די לצרותינו. הלוואי שעם ישראל יהיה ראוי למותך", סיכמה האם.
אחותו של ידידיה, שירה, ספדה לו: בחיים שלי לא חשבתי שזה מה שאעשה היום. היינו אמורים להיות עכשיו באירוסין של תהילה - אבל ה' החליט אחרת. בירכת אותי ליום ההולדת שלי שבחיים לא אבכה. בגלל זה אני משתדלת כמה שפחות לבכות".
היא המשיכה בבכי "אני מתגעגעת לחבק אותך, לקפוץ עליך ושתגיד לי 'לא ראית אותי רק שבועיים, מה קרה?'. איפה אתה? בא לי שתיכנס עוד מעט בדלת ותגיד 'עבדתי עליכם'. אתה הפרח שלנו, הלב שלנו, העוגן של המשפחה שלנו. אני אוהבת אותך. תשמור עלינו ותצחק איתנו גם כשאתה לא פה. אתה תמיד תהיה בלב שלי".
אחיו ינון אמר בהספדו: "אחי הגדול מכולם, האדם שלעולם לא מדבר על עצמו, אבל השאר מדברים עליו. האדם שעושה הכי הרבה, אבל באמת הכי הרבה, והכל בשקט. האדם שטובת האחר היא בראש סדר העדיפויות שלו, האדם שעצם הנוכחות שלו בחדר, ממלאה את החדר גם בלי שיוציא מילה מהפה, איך אפשר לדבר עליך בלשון עבר, איך? איך אני יכול להספיד אדם גדול כמוך? אחי הגדול, הייתי מתייעץ אתך והייתי שואל אותך, ומהעצות שלך היו יוצאים לי הדברים הכי טובים שיש".
"גם ברגעיך האחרונים עסקת בנתינה. בפינוי פצועים. תמיד אמרת לי שמי שיגיע אליך לפינוי יהיה רק פצוע ולא מת. אבל למה רק לדאוג לאחרים? למה לעצמך לא דאגת? למה? תמיד אמרת לי: ינון מה יקרה? אבל הנה דידי זה קרה! איך אפשר לקום? דידי שלי, אני אוהב אותך אהבת נפש, תמיד הערכתי אותך, תמיד למדתי ממך. אני מבקש ממך דבר אחד. תשמור על המשפחה שלנו מלמעלה. תן לנו את האחדות, את השמחה של המשפחה, את המעיינות, מתגעגע אליך כמו שרק אתה יודע כמה", אמר האח בדמעות.
האחות אמונה ספדה: "היית מיוחד אין כמוך אני לא מאמינה שאני צריכה לכתוב לך דברי פרידה. אני לא מאמינה שאני צריכה לסכם 17 שנה איתך בכמה משפטים שיסבירו איזה אדם איבדנו אתה החזק הגיבור כבר לא תהיה איתנו כבר לא נחכה לך שתחזור לא נכין לך את העוגיות שאתה אוהב. אני לא מאמינה".
"דידי, תלמד את עם ישראל איך לא לכעוס. תלמד אותנו להיות מאוחדים. אני לא רוצה לחשוב שנפלת לחינם. אני רוצה שכולם ישמעו וידעו מי היית - שמשהו ישתנה בעם. היית חייכן עם טוב לב ורדפת אחרי החלומות שלך בענווה ובצניעות. תמיד דאגת לנו ודאגת לאחיינים שלך שכבר יכירו אותך רק מהסיפורים", הוסיפה האחות.
"איך ממשיכים הלאה דידי? הקב"ה תשמור לי עליו אני. יודעת למה לקחת אותו, הוא היה יותר מידי טוב בשביל העולם הזה, הוא מלאך. דידי תשמור עלינו מלמעלה ותחזק אותנו את כל המשפחה. תלך לאלוהים ותגיד לו שירחם עלינו, שירחם על עם ישראל, שננצח את הנבלות האלה, שלא נשמע מהם יותר, שנמשיך לגור פה כי זה מה שדידי היה רוצה".
יוסי דגן, ראש מועצת שומרון, אמר בהלוויה: "ידידיה, גדלת כנער שקט, חזק, גיבור ואמיץ, בן הארץ הטובה ופרי קודש של היישוב רבבה. תפארת הנוער של השומרון. היית לוחם ומפקד מסור בגדוד 101 של הצנחנים, שדאג לחייליו כמו אב. קידשת את ה' כל חייך ובמותך. גיבור במידות וגיבור בקרב".
"היית אמור לצאת לאירוסין של אחותך היקרה תהילה עם אביאל שיוביץ. אמש כשישבנו עם בני המשפחה בביתה, הם הצביעו על העוגות שהיו מוכנות לאירוסין הערב. אמרת 'אני רק מבצע משימה קטנה ויוצא.' עכשיו אתה כאן, קדוש וטהור. כגודל המשימה כך גודל המסירות והענווה. ידידיה, רק לפני שבועיים וחצי נפל בקרב בעזה בן דודך הגיבור לוחם הנח"ל סמ"ר דניאל לוי הי"ד. עכשיו הוא יוצא לקראתך ומחבק אותך – משפחה של גיבורי ישראל. גדלת במשפחה מופלאה, שורשית, מחוברת לתורה ולשומרון. אנחנו, כל משפחת השומרון, מחבקים אתכם, ההורים אליהו ודליה, והאחים מוריה, ינון, תהילה, אמונה ושירה".
"אנו בוכים, כואבים, אך לא נשברים. נתחזק ביחד בבניין הארץ, בחסד ובאהבה בדרכו של ידידיה הי"ד – עד הניצחון. ננצח בע"ה יחד. ידידיה, תאחז בכסא הכבוד, תהיה מליץ יושר על משפחתך היקרה, על חבריך לנשק, על פקודיך ועל מפקדיך, ועל כל חיילי צה"ל, תושבי השומרון ועם ישראל כולו", סיכם דגן.
אזוגי ז"ל הותיר אחריו הורים, דליה ואליהו וחמישה אחים ואחיות. לפני שבועיים וחצי נפל בן דודו, סמל דניאל לוי הי"ד מקריית מוצקין, בקרב בשכונת זייתון. אחותו, תהילה, היתה אמורה לציין הערב את אירוסיה שנידחו בשל האבל.