1. לאחרונה פורסם הסרט 'חידת שושני' המגולל את סיפורו של גאון מסתורי ונחבא אל הכלים. לא צפיתי בסרט, אך עצם ההתוודעות לקיומו, עורר אותי להרהר בכך, שאיפשהו, למרות שאני מנסה לנצל את זמני לדברים חשובים, במקום לרדוף אחרי חכמה ודעת בזמני הפנוי - אני תקוע בממתקים.
בתוכן נמהר שאני נתקל בו כי הוא הגיע לכותרות כלשהן והרבה פחות בעלעול בענייני דעת לא עכשווים שאיני יודע, אבל הייתי רוצה לדעת.
ולא שאפשר אחרת. אני בסדר. אנחנו בסדר. רצים מדבר חשוב לדבר חשוב מאוד, כך שקצת קשה לי 'להאשים' את עצמי במשהו. ועדיין, כשאתה נחשף לאדם שברירת המחדל שלו היא סקרנות והתלהבות טבעית מ'מה שלא קורה עכשיו' - מתרחשת צביטה בלב. אולי אפשר לשנות את הדפוס הזה שבו ממתקים עכשווים ומיידיים הם ברירת המחדל לשמחה ועניין - או שהדפוס הזה טמוע חזק ודורש עבודה גדולה יותר מאכפתיות גרידא?
2. מאז שאנחנו זוכרים את עצמנו הכמיהה למה שאני מכנה 'ממתקים' עולצת בקרבנו. בהתחלה אלו ממתקים של ממש המסייעים למבוגרים שמעלינו לנהל אותנו באופן מסודר, אפילו לחנך אותנו. אחר כך אלו ממתקי משחקי הנערות אליהם אנו כמהים יותר מכל סקרנות מרחיבת אופקים. בהמשך מגיעים אמצעי המדיה שעושים הכל כדי להדביק אותנו אליהם. איש לא קורא להם 'ממתקים', חלילה. אך האמת היא שאפילו מגזין מכובד - מבוסס על התמורה שבעונג מיידי המבוסס על נימי העניין העדכניים.
כך יוצא, שבסופו של דבר, הסקרנות הטבעית לגבי היקום, הטבע, הגיאוגרפיה וההיסטוריה - למשל - נזנחים בחשאי ולא נותר להם מקום מעבר לאייטם אקראי שמזין אותך בידע ונטבע בשלל תכני הרגע. מיותר לציין שכלום לא נשאר מזה. לא תחושה לטווח הארוך שאתה חכם ויודע יותר על הפלנטה שאתה חי בה.
3. אפשר לחיות עם זה תוך כדי שאתה מתעדכן ביומיום בתכנים נטולי חשיבות ו'מתמלא' מהם. עם הזמן והעיסוקים ההכרחיים, נדיר שמגיע יום שבו אתה מוצא את הזמן לשקוע בעניין מהותי כלשהי ולהסתקרן לגביו ולמחרת קם בבקר וממשיך להתעניין בו ואז עובר לנושא מעניין אחר עד שויקיפדיה הופך אצלך לדף הבית.
למי יש זמן עכשיו להבין איך החיים בטוקיו - למשל - אם זה לא יוכנס לפינו בכפית של כותרת מושכת על מצע אייטם חם? אך אל ייאוש. יש רגעי חסד נדירים שמאפשרים לעצור. זה קורה כשאתה נחשף לקיומם של אנשים כמו שושני. אפשר לקבל חלישות הדעת או להרגיש מרוחק; אין סיכוי שאדע 30 שפות כמוהו, אפילו לא שבע.
אך האם בשל כך עליי להתייאש כליל, לצפות בסרט המדובר, לקבל השראה מהולה בהחמצה טבעית על הרחבת האופקים הזנוחה שלי ולחזור למירוץ החיים עצמם כולל התוכן השולט בהם; או שמא עליי לעצור ולשאול את שאלת השאלות: האם מר שושני, המורה, היה שמח יותר אם הייתי צופה בסרט 'שלו' (ומספר לעצמי שכך אני מקבל 'השראה') או שהוא היה שולח אותי אחר כבוד לעלעל בויקיפדיה קצת בסוף היום במקום 'לבזבז' שעה ועשרים ושבע דקות על צפיה בסרט העוסק בו? את הרגל הרחבת האופקים היומיומית אנכי מבקש. תודה לך, אלופי מר שושני שלא נחשפת. למדתי ממך את הדבר החשוב שלך.
הכותב הוא שחקן, מוזיקאי ויוצר הסרטים "אבא עם אלוקים", "רווק עם אלוקים" ו"מדריך למתבונן האמיץ"