
אלפי אנשים מכל חלקי החברה הישראלית הצטופפו ביום א' בהר הרצל כדי ללוות את רס"ב אלון וייס הי"ד בדרכו לבית עולמו, ביחד עם משפחתו האהובה והכואבת. כשהסתיימה ההלויה שלו התחילה הלוויה נוספת.
אלון הי"ד היה "איש אשר רוח בו". היה איש חינוך אהוב, התנדב להמשיך לשרת במילואים קרביים, באמונה, בגבורה ובמסירות נפש כלוחם שריון, למרות שהיה אב לשבעה וסבא, ובעוד ארבעה חודשים היה אמור לחגוג חמישים. מופת של התנדבות ומסירות המעורר בקרב כולנו התפעלות והשראה.
אלון הי"ד נפל תוך כדי לחימה בעזה, כשהטנק שלו נפגע ממטען, איתו נפל גם מפקד המחלקה סרן איתן קופלוביץ' הי"ד ושני אנשי הצוות האחרים נפצעו.
הכבוד שהבריות עושים לאדם במיתתו מלמדת על מעלותיו בחייו, על אלה שנראו בעיני בני אדם ואלה שבשמים: "כָּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ" (אבות ג י). כל מי שאהוב למטה בידוע שהוא אהוב למעלה" (ברטנורא שם). "שנאמר (משלי ג'): "וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם". ואומר: "וְחֶסֶד ד' מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו" (תהילים קג יז). שכל מי שמשוך עליו חוט של חסד בידוע שהוא ירא שמים" (תוס' יו"ט שם).
נפגשנו שם, בין כל הציבור העצום עם מספר חיילים ומפקדים של פלוגתו פלוגה ח'. הם העלו בזכרוני כיצד לפני כשלושים שנה הקמנו את פלוגת המילואים הזו. הגדוד כולו עשה הסבה מטנקי שוט ישנים לטנקי מרכבה סימן 3 החדישים. אני זוכר את המפגש הראשון שלי כמ"פ עם החיילים. היה זה ב'מתקן גולן' באזור צומת קצביה ברמת הגולן. החיילים רובם בני ישיבות סיימו זה עתה את שרותם הסדיר. צעירים, נמרצים, מגובשים, חיילים שבאו לעבוד ולהשקיע. לא ויתרו לעצמם עם תפילות במנין, גם בשטח, ועל אמירת דברי תורה. מי היה מעלה על דעתו אז, שגם בחלוף שלושים שנה יהיו ביניהם חיילים גיבורים ובעלי אמונה ורוח גדולה שיתעקשו להמשיך להתנדב ולשרת כלוחמים בזמן מלחמה.
אי אפשר היה במעמד זה שלא לזכור את חברו לפלוגה של אלון הי"ד את רס"ב יחזקאל עזריה הי"ד שנפל לפני כחצי שנה מפגיעת כטב"ם במהלך פעילות מבצעית בגבול הצפון. בן חמישים וארבע היה בנופלו. הנופל הקרבי המבוגר ביותר במלחמה. אין ספק שהם צריכים להיות מופת וסמל עבורנו של נכונות ונתינה לעם ישראל, ללא גבול, מתוך אמונה גדולה וצדקת הדרך.
היתה אמירה מהדהדת שנאמרה בהספדים, אולם לא היה צריך לאומרה במילים, היא ריחפה ברומו של הר הרצל ובליבם של המתאספים שם באותה שעה: שגבורתו וקרבנו הכל כך גדול לא יהיה לשוא! שמנהיגי המדינה והצבא גם הם יתעלו לגודל השעה. שגם הם יתחברו לרוח הגדלות, הגבורה, ההתנדבות ומסירות הנפש שנושבת מקרבם של הלוחמים. שהם יבינו שהם מחוייבים להשגת ניצחון מוחלט על אוייבנו, לא פחות מכך. שעצירת המלחמה לפני השגת הניצחון המוחלט עלולה לסכן את קיומה של מדינת ישראל. שאסור להם להיכנע לחולשת הדעת, של חלק מה'לשעברים'. זוהי המחוייבות שלהם לדורות הבאים ולנופלים שיצאו לקרב בשליחות האומה.
אלון היקר הי"ד כולנו קיבלנו ממך שיעור מעצים, הוא מחייב את כולנו.
עלינו להיות ראויים לקרבנם של הנופלים, בעשיה היום יומית שלנו שתהיה מתוך גדלות הרוח, מתוך נכונות לנתינה מעצמנו, עלינו לחתור לאחדות וערבות הדדית.
יהי רצון שנשכיל להעלות על נס את עשייתם, תרומתם וגבורתם, ועליה לחנך את הדורות הבאים של אזרחי המדינה ולוחמיה. אלון היקר הי"ד אני מצדיע לך! יהי זכרך ברוך לעד ולנצח נצחים.