גג איראני לחזבאללה

כמו שני מתגוששים בזירה, שבמשך דקות רבות מנתרים בקלילות על רגליהם תוך שהם בוחנים זה את זה, שולחים אגרופים קדימה לעבר היריב ונסוגים, כמעין הכנה להתכתשות האלימה עד כדי הכרעה – כך נראים (בינתים) חילופי המהלומות בגבול לבנון.

החיזבאללה משגרים מפעם לפעם רקטות וכטב"מים לשטחנו, צה"ל מגיב בירי מהאוויר, בסיכולים ממוקדים – אבל לכדי מערכה של ממש טרם התדרדו העניינים.

המצב מתחמם והולך. ההחלטה אם לצאת למלחמה של ממש טרם נפלה במערכת הביטחון שלנו. דיבורים על כך נשמעים בשפע. איומים, אזהרות למכביר, בבחינת "תחזיקו לי את הידיים, שאם לא כן אני משתולל".

והיה כי הניצרות ישתחררו, לא תהיה זו מלחמה בין ישראל לאירגון הטרור בלבד. זו תהיה מלחמה קשה, שבה בראש ובראשונה העורף הישראלי, ישראל שבין גדרה לחדרה, יספוג מהלומות טיליות קשות. המחיר עלול להיות קשה מאוד באבדות ובהריסות. למרות זאת, נראה שאבדה סבלנותה של ישראל, ולא יהיה מנוס מלעבור מתקיפות ספורדיות ומשפת איומים, ללחימה של ממש. מלחמת לבנון השלישית.

מה תעשה איראן במקרה שישראל תצא למלחמה כוללת? על כך השיב מומחה לענייני איראן: "אם מישהו יבנה ארבעה קירות, הוא לא ישים עליהם גג?"

חיזבאללה ממתין לקבלת אור ירוק מאיראן. הרי זו בנתה מערכת רב זירתית במטרה להקיז את דמה של ישראל מכל גבולותיה, חוד החנית לאחר שמוצתה תוקפנות החמאס בעזה, הוא עתה חיזבאללה. מתקפת מאות הטילים ב14 באפריל ששוגרו לעבר ישראל מאיראן – נכשלה, אבל האויב עצמו רואה בה הישג גדול, בבחינת "איננו פוחדים מישראל".

כפי ששמעתי מאותו מומחה: מבחינתם זה היה הישג, אינם חוששים עוד מעימות ישיר עם ישראל, הבינו שהם יכולים לפרוץ. בינתיים בעזה "הידיים ידי חמאס, הקול הוא של איראן", וכך גם בצפון.

האיום האיראני הוא אמיתי. השאיפה של איראן היא להיות הדומיננטית באזור, ישראל היא גורם מפריע שיש לסלקו. השאלה היא עד מתי תימשך מלחמת ה"פרוקסיס" שלה - חמאס, איראן, החות'ים בתימן, המיליציות השיעיות העיראק – בלי שאיראן עצמה תשלם את המחיר.

מומחה אחר ששמעתי הסביר, כי אומנם איראן מכתיבה לחמאס, אבל מי שקובעת לאיראן היא רוסיה הפוטינית. "הציר הרוסי-איראני כבר מביא לכך שאנו בעיצומה של מלחמת עולם. רוסיה רוצה ליצור סדר גלובלי חדש". הגבירה את ההסתה האנטישמית, אבל כדי לשמור על מעמד משפיע, מוכנה לדבר גם עם ישראל. היא תעניק גיבוי לאיראן בכל מקרה.

כנגד רוסיה ניצבת ארה"ב, שרק לה היכולת לטפל באיראנים, אך ספק אם יש לה מוטיבציה לשם כך. האם ימנעו מאיראן, שכבר הגיעה להעשרה של 60 אחוז אורניום, מלעבור לגרעין צבאי? – זוהי שאלה השאלות. בכל אופן, מבטיחים באוזני, והיה כי תיפתח מלחמה בצפון בין ביוזמת ישראל ובין ביוזמת חיזבאללה, ארה"ב המחויבת לביטחון ישראל לא תשב בחיבוק ידיים, "תפתיע את איראן".

הימים הבאים הם קריטיים לישראל, שעלולה להיקלע למלחמת-אין-ברירה עם מחירים קשים בכל רחבי המדינה. במלחמת העולם הזאת אנחנו נהיה במוקד. יהיה עלינו לקחת את גורלנו בידינו, אבל לשם כך על כל חלקי העם להתעשת אל מול הסכנה האורבת לנו מכל עבר ולחדול מן המלחמות הפנימיות.

הן מבטאות בעיני האויב, שאינו מבין דמוקרטיה מהי, חולשה מובהקת, הזדמנות שיש לנצלה על מנת לממש את יעדיו האנטי-ישראלים. בראייה איראנית, ישראל כיום חלשה יותר, פגיעה יותר, שסועה יותר ונעדרת יכולת לממש פעולה לא רק בדרום לבנון אלא גם באיראן עצמה.

ברור לכל כי ימים לא פשוטים לפנינו. אפילו גורליים, עד כדי הצבת גורל המדינה על כף המאזניים. כדי לעבור אותם בשלום נדרשים כמה תנאים – מעבר למענה צבאי הולם שאכן יינתן לקרוב ולרחוק.

על הממשלה להתמקד בעיקר, להתנער מכל עיסוק פוליטי-קואליציוני ומהתמקדות בנושאים שלא זו העת להקדיש להם זמן ותקציבים; על הפרשנים למיניהם - במיוחד אלופי העבר - לחדול מלצייר באופן חסר אחריות את ישראל כמי שאין ביכולתה להתמודד בו בזמן בשתי זירות, ואולי אפילו בשלוש, כפי שזה קורה למעשה כבר עתה; על כל המפגינים והמוחים למיניהם, עם כל הביקורת ופרצי הזעם, ליטול פסק זמן ארוך עד שתחלוף הסכנה למדינה, וזה לא יקרה בשנה-שנתיים הקרובות.

בכל מקרה ובכל התפתחות, מצב המלחמה, הסכנה לביטחון ישראל, הם מאז השבעה באוקטובר חלק בלתי נפרד מחיינו לתקופה ארוכה. שאם כל אלה לא יתעשתו – הפוליטיקאים, המשיחיסטים, חלקים מהתקשורת, המפגינים הבלתי נלאים – עליהם תחול האחריות להחלשת ישראל ולמלחמת קיום שכמותה טרם ידענו.