החשש ממלחמה בצפון שתגרום לשיתוק החיים בישראל ("תרחיש עלטה") מעורר בדמיונם של רבים את הפחדים הגרועים ביותר. מבט אמוני מעניק איזון ונחמה גם ברגעים מעין אלו.
חודש תמוז הוא החודש המואר ביותר בשנה, הימים מתארכים והשמש מאירה בו שעות רבות. שמביטים ישירות אל אור השמש העיניים מתלחלחות בדמעות (זו הסיבה שהמסורת היהודית אימצה לחודש את השם "תמוז" על שם פסל בבלי בעל עיני עופרת שהיו מותכות על ידי אש, מה שגרם לאשליה שהאליל "בוכה"). ישנו מנגנון של בכי שמאפשר לנו לעכל באופן נכון יותר את מה שמולנו; דווקא הלחץ והצער מזמנים לעיתים הזדמנות להביט על המציאות באופן מאוזן יותר.
האמת צריכה להיאמר: לולא האסון של השבעה באוקטובר – האיומים לא היו מוחשיים מול עינינו כפי שהם באמת והתרדמת הייתה יכולה לגרום לאסון גדול הרבה יותר. דווקא "הבכי" גרם לכך שמדינת ישראל ערוכה כעת למלחמה בעיניים פקוחות יותר.
אנו רואים מולנו מספר תרחישים שבאף אחד מהם מדינת ישראל אינה מושמדת. ישנו חשש כאמור לשיתוק מערכות לזמן מסוים, חס ושלום לנפגעים רבים, אולם אומה בעלת מוכנות יכולה לעמוד בכך ולנצח; ישנו גם תרחיש סביר שהמלחמה תידחה לזמן שבו נהיה ערוכים עוד יותר מכל הבחינות.
"תרחיש תאורה" אחד הוא ודאי באופן מוחלט – האור צומח מתוך החושך! אני מציע לכל אחד ואחת לחפש דבר אחד טוב שצמח בחייהם האישיים מתוך חודשי המלחמה; אתם תתפלאו מהתוצאות. לאורך כל ההיסטוריה של עם ישראל משברים הובילו לצמיחה; במקרה שלנו גם לא כל כך קשה לראות זאת.
חודש טוב