תינוקות שנשבו?

1. שומרי מצוות חיים בדרכם מכל מני סיבות השמורות עימם. יש שגדלו כך ויש שגילו את הדרך. אלו ואלו לא מחזיקים בדרך כי 'בא להם', אלא כי הם רואים בה דרך בלעדית לחיים יהודיים נכונים שאין בלתה.

אחרת, הם היו לא היו 'מחזיקים בדרך' אלא מקיימים מצוות פעם כן ופעם לא לפי מה שמרגיש ולא לפי מה שהם מחויבים.

הסוד השמור הוא שיהודי שומר מצוות לא יכול להצהיר על קבלת והכלת מצהירים בריש גלי על 'אי קבלת עול מצוות'. אפשר לדבר גבוהה גבוהה מהים ועד הנהר על 'הכלה', אך בסופו של דבר חלק מהאמונה היהודית היא שכל היהודים אמורים לשמור 'הלכה'. יש לנו ערך ואחריות כעם.

2. לפעמים מדברים על הכלת 'אי שמירת מצוות' כמו שמדברים על בחירה בין יונדאי לקאיה. כביכול, 'כל אחד בוחר את מה שמתאים לו'. אלו דיבורים מקובלים שנשמעים נהדר בעולם המערבי, אך סותרים לחלוטין את דרך שמירת המצוות.

אמנם אי אפשר לשפוט היום את מי שמצהיר בפומבי על אי שמירת מצוות שהגיע לשם, לצערנו, מכורח הנסיבות המגוונות. אך האם יש בליבנו כאב על הבחירה הזאת? ואם אין, כיצד זה קורה?

בואו נודה, עבור יהודי שומר מצוות - זה חמור מאוד לא לעשות משהו או לעשות משהו. הוא מוסר את חייו באופן מסוים כדי לשמור מצוות כי הוא מאמין שלא מדובר בבופה מצוות חופשי לפי מה שנוח, אלא בהתחייבות מופשטת שלא מאפשרת לוותר בקלות על מה שהתוודעת אליו. אם כן, איך יתכן ששומר מצוות, על הנייר, לוקח 'בקלות' את מי שאינו שומר במוצהר? כביכול, מדובר ב"יהודי מזן אחר". הוא פטור. אין לו זכויות וחובות, שכר ועונש, עולם הבא ועולם הזה. מותר לו להעביר את הזמן איך שנראה לו.

איננו אשמים, זה קורה לנו כי הסיסמה שהוטמעה חזק במדיה היא ש'כל אחד עושה מה שטוב לו'. תחת הסיסמה הזאת כבר אין נכון ולא נכון. מילא, כשמדובר בעולם הרחב - 'אין הישר בעיניו יעשה', אך כיהודים שומרי מצוות אין לנו באמת אופציה לחבק את הסיסמה המרגשת הזאת במידה והיא מתנגשת עם ההלכה היהודית שאנו עצמנו משתדלים להקפיד בה גם כשלא נוח לנו במובן הצר.

3. למעשה, יהודים מקיימים מצוות כי הם מאמינים ומבינים מה עושה 'טוב' במובן העמוק ומוכנים לוותר על תחושה זמנית של נוחות פיזית למען אמונה מופשטת. זה פשוט כמעט כמו מתמטיקה. אך משום מה, מזה שנים, אנחנו טומנים ידינו בצלחת מול אחינו בשרנו העושים בחופשיות 'מה שטוב להם' (או יותר נכון: מה שמוכרים להם שהוא טוב בכל דור ודור).

בתוכנו, אנחנו מאמינים שהם לא בדרך נכונה ויש לזה השלכות ישירות ועקיפות, אך במסגרת 'כל אחד עושה מה שטוב לו', לימדנו את עצמנו בלי משים לפתח מעין מנגנון חוסר אכפתיות רוחני לציבור שאינו שומר מצוות במוצהר.

כאילו באמת ובתמים 'הם עושים מה שטוב להם וטוב להם' ואנחנו, מה לעשות, כביכול, "יהודים מזן אחר" שחייבים עול מצוות כדי לחיות נכון. איני יודע מה יש כאן יותר בעומק העניין; תחושת נחיתות עזה או התנשאות מוסתרת?

4. בעת הזאת, עולם הצרכנות והשירותים אגרסיבי מאוד ומפתה אותנו בכל דרך אפשרית לרכוש ולהיות חלק ממועדון דימויים שקרי כלשהו ש'יעשה לנו טוב'. קשה לתפוס מישהו שמתנגד לכל הפרסומות המושכות והניסיון למכור לנו משהו חומרי ש'יעשה לנו טוב' לרגע קלוש. אף אחד לא מתקומם: "רגע, מי אתם שתגידו לי שלקחת הלוואה מיותרת, למשל, זה מה שיעשה לי טוב באמת?". המסרים החומריים קולחים ונטמעים. איש לא נעלב כשמטיחים בו בפרצוף אלפי פעמים עד כמה חייו חסרים והוא לא מודע למה שיעשה אותו מאושר... אך משום מה, המושג 'תינוקות שנשבו' נשמע עדיין מעליב. אסור להגיד אותו או אפילו לחשוב אותו. כך התקבעה בשקט, אפילו בליבם של שומרי מצוות, ההבנה ש'כל יהודי עושה מה שטוב לו - וזה בסדר גמור'. המסר התת קרקעי הוא: "אין פסול להיות חופשי מהמצוות בארץ בטוחה - כל עוד אתה יוצר שוויון ומכבד (גם) את מה שחשוב לשומרי מצוות המיוצגים פוליטית".

5. התוצאה הישירה היא שבלי משים, זנחנו אוכלוסיה גדולה והענקנו לה את הקרדיט לחיות איך שבא לה, ע"פ תפישות מערביות מבלבלות, כל עוד הם לא נוגעים לנו בהתיישבות, בתקציבים, במה שחשוב לנו פוליטית. רגע, האם האם אי פעם התפללנו עליהם שיתחברו לדרך קיום המצוות שאנו מאמינים בה? האם מתישהו ניסינו לעזור להם להתחבר אליה קמעה בנועם, עד כמה שידנו מגעת? אלו שאלות רטוריות כי בעמדה המוזרה של נחיתות עזה מהולה בהתנשאות נסתרת - קשה לצפות מאיתנו לחבר בחכמה. אנחנו תקועים עדיין בסקאלת מבוכה והתנצלויות על עצם קיום המצוות. זה טריקי; כי ברגע שאתה נבוך - אתה נשאר לבד. מקסימום משיג את הצורך שלך ואוכל אותו בצד. אך ברגע שאתה משפיע (גם אם זה 'בכוחך הדל') - גם המבוכה יורדת.

סמל השבויים זועק מזה חודשים ומסמן לנו את כיוון האכפתיות התודעתית שכל אחד מאיתנו יכול לעסוק בו, ע"פ כוחו, בלי לחץ, בנועם ולאו דווקא באופן רשמי: לשחרר תינוקות שנשבו. עכשיו. זאת התודעה החדשה שעלינו להתעורר אליה ולחבק אותה בדמעות ובאהבה. זה העם שלנו. יש הרבה אתגרים אישיים היום בעולם הדתי, אך שבעתיים בעולם היהודי-ישראלי המושפע מהמערבי. אין אנו יכולים לראות בצרת אחינו בהתחננם אלינו ולעמוד מנגד.

נדב גדליה הוא יוצר הספר החדש 'רגשות כנים על ימים עלומים' והסרטים: "אבא עם אלוקים", "מדריך למתבונן האמיץ" ו"רווק עם אלוקים".