האמונה השלמה הראויה לעם ישראל היא שנרגיש יום יום את המקור האלוקי לכוחותינו ולשאיפותינו, ושנדע תמיד שכל מה שיש לנו וכל מה שאנחנו מנסים להשיג כאן בעולם - הכל מכוחו של הקדוש ברוך הוא, בציר ישיר, בלי מתווכים ובלי עיכובים.
התורה מצווה אותנו: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אלוקיך" (דברים יח, יג). באופן פשוט, משמעות הפסוק היא שנפעל בתמימות ולא נחקור אחר העתיד להתרחש בעולם. כך גם רש"י אומר לנו: "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות". לכאורה, הבנה זו מבהירה היטב את הפסוק הבא: "כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אלוקיך". התורה מבחינה בין עם ישראל לגויים שחיו בארץ – הם דורשים למעוננים וקוסמים, חוקרים ושואלים, ואתם 'תמימים', מצפים לקדוש ברוך הוא וכל מה שמגיע – מקבלים עלינו, משום שיודעים שזה מהשם.
אבל מההמשך נשמע קצת אחרת. התורה מנגידה בין ישראל לעמים: "וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אלוקיך: נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אלוקיך אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן". משה מספר לעם-ישראל שיהיה להם נביא שימשיך את דרכו, ואותו אפשר יהיה לשאול. לא מצופה מעם-ישראל לשבת בשקט בבית ולהימנע מחקירות על העתיד. נדרש מעם-ישראל להפנות את שאלותיהם אל הנביא.
אם כן, מה ההבדל היסודי בין פניה למעוננים ובין דרישה לנביא? אותם קוסמים מנסים לגלות עתידות בדרכים שלא קשורות לקדוש ברוך הוא, ואילו הנביא פועל מכח הקדוש ברוך הוא. ועדיין, לא ברור מדוע זו נקראת תמימות? הרי לכאורה, בשני המקרים חוקרים ושואלים, רק שפונים ליעד אחר! מעבר לכך, קשה להבין את דברי רש"י - מדוע הסביר ש"תמים" הכוונה לא לחקור אחר עתידות, כשהתורה אומרת בפירוש שלנו יש מי שאפשר לשאול אותו על העתידות?
נראה שהתשובה נמצאת כבר בפסוקים הבאים: "כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ מֵעִם ה' אלוקיך בְּחֹרֵב בְּיוֹם הַקָּהָל לֵאמֹר לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אלוקי וְאֶת הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת: וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ: נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ...". התורה מסבירה את הרקע לצורך בנביא: כבר במעמד הר סיני הרגיש עם ישראל שלשמוע את קול ה' זה עצום ומפחיד, וקשה מאוד לחיות בצורה כזאת, כאשר דבר ה' כל הזמן נוכח. תפקידו של הנביא הוא להביא את דבר ה' אל העם במקום שבו הם נמצאים. כך במעמד הר סיני, וכך הלאה – לדורות.
אנחנו יודעים שבמעמד הר סיני, בפרשת ואתחנן, כתוב: "קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף" (דברים ה, יט). רש"י מביא שם שני פירושים. הפירוש הטבעי לכאורה הוא שהקול היה חד-פעמי ולא הופיע שוב, וכדברי רש"י: ""לא הוסיף להראות באותו פומבי". אולם רש"י מקדים להסבר זה פירוש אחר: "מתרגמינן ולא פסק כי קולו חזק וקיים לעולם" (כמו: "וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם", אסתר ט, כח). לפי זה, אותו קול לא פסק, והולך ונמשך עד היום. משמעות הדברים היא שהכל נמשך מהר סיני. אפשר עדיין לשמוע את דבר ה' בכל דור ודור, כאשר אנחנו פועלים בדרכים הראויות לכך.
הפנייה אל הנביא בעם-ישראל איננה אמצעי להשגת מידע שלא חשפנו באמצעים אחרים. הפניה אל הנביא היא ניסיון להתקרב אל הקדוש ברוך הוא. שאול המלך הולך אל הנביא שמואל לחפש אתונות, והוא מוצא מלוכה. לא במקרה הוא מצא מלוכה, אלא כי ההתקרבות אל הנביא, משמעותה חיפוש אחר ייעוד, אחר בירור תפקידנו כאן בעולם. על אף שבאופן פשוט הוא כרגע הולך לחפש את האתונות של אביו, הוא מברר את ייעודו ותפקידו ומוצא מלוכה.
לאור זאת, ברור ההבדל בין פניה לנביא ובין קוסמים ומעוננים. כאשר אדם הולך אל הנביא, הוא פונה כדי לשמוע את דבר ה'. הוא לא מחפש דרכים עוקפות או דרכים חלופיות. התחושה שמלווה אותו היא כאומר: "אני שלם עם הקדוש ברוך הוא, כל מה שהוא שולח לי אני מקבל, כל מה שאני מנסה להשיג כאן בעולם זה מכוחו". כאשר אדם בא מתוך הכרה זו, הוא יכול לחפש את דבר ה' בעזרת הנביא. מטרתו היא להתקדש ולהתקדם, ולא להשיג מידע חיצוני.
היום אין לנו נבואה, אבל הקול הבוקע מהר סיני מגיע דרך תלמידי חכמים – "אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני" (ירושלמי פאה ב, ד). מסירת התורה מדור לדור היא המשך של מעמד הר סיני – התורה הולכת ומופיעה בלימוד התורה המתבררת בבתי המדרש שבכל אתר ואתר. ומי שהולך להתייעץ עם רב, הולך להתקדם ולהתקדש – ומתקרב אל הקדוש ברוך הוא. לימוד תורה צריך להיות אף הוא בדרך של תמימות ובדרך של המשכת דבר ה'. כך דבר ה' הולך ומופיע בעולם.
בימים של מלחמה, התחושה היא של חיפוש, בבחינת: "אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי?" (תהילים קכא, א). אנחנו שואלים את עצמנו: איך נתקדם מפה? מה השלב הבא? תמיד ההמשך חייב להיות "עֶזְרִי מֵעִם ה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (תהילים קכא, ב). המקור הוא מהקדוש ברוך הוא. הוא שהביא אותנו אל התקופה הלא פשוטה הזאת, והוא גם יעזור לנו לצאת ממנה מאוחדים יותר, חזקים יותר.
נחתום את דברינו בדברי רש"י על הפסוק שבו עסקנו: "'תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אלוקיך' - אז תהיה עִמו ולחלקו", כשנהיה תמימים עם ה', נזכה להיות עימו ולהידבק בו. נתפלל שנהיה חלקו של הקדוש ברוך הוא בעולם לעין כל, "כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ" (דברים לב, ט).