לא יחל דברו

מאז שרבותינו, ר' אברום שפירא זצ"ל, והרב מרדכי אליהו זצ"ל עזבו את הרבנות הראשית ב 1993, הציונות הדתית חשה שאחד מסממני השלטון נשמט מידה וחובה להחזיר עטרה ליושנה.

הרבנים הראשיים שכיהנו קודם, ראו בתהליך שיבת ציון חלק מתהליך גאולת ישראל, והתייחסו למדינת ישראל כמבטאת ומוליכה את תהליך הגאולה.

המינוי של יונה מצגר לרב ראשי מטעם, הוזיל מאוד את מעמדה של הרבנות הראשית, ובעיני רבים, זה הפך לתפקיד נחשק עם יוקרה וכיבודים, ולא עוד תפקיד שבו מכהן גדול הדור, כראש רבני ארץ ישראל.

הרעיון של בצלאל סמוטריץ' לבחור רב ראשי באמצעות ועד רבנים בראשותו של הרב יעקב אריאל שליט"א, היה רעיון נפלא, וכך גם תוצאות הבחירה ברב מאיר כהנא הי"ו.

טוב עשה הרב אריאל כאשר החתים את כל הרבנים המתמודדים בנוסח הבא: "הריני מתחייב לקבל את עמדת ועדת הרבנים ולא להתמודד לבחירות הרבנות הראשית. אם תבחר הוועדה במועמד אחד"

וכעת לקלחת ההתמודדות הנוכחית על כס הרב הראשי האשכנזי. איני מכיר את הרב מאיר כהנא, וגם לא את הרב מיכה הלוי, ברי לי ששניהם תלמידי חכמים גדולים, ואני מניח ששניהם ראויים לאיצטלא החשובה, לשבת על כסאו של הראי"ה קוק זצ"ל. אבל, רב ראשי מסמל בעיני לא רק את קומתו התורנית, הוא חייב להיות גם עמוד אש מוסרי לפני קהל עדת ישראל.

זכורני, כשהייתי כבן 7, עליתי על אוטובוס, והתיישבתי, כשהאוטובוס התמלא, עמדו לידי אנשים, חלקם מבוגרים. לפתע פנתה אלי אשה ואמרה לי "דתי ולא קם בפני אנשים מבוגרים", קפצתי כנשוך נחש ופיניתי את מקומי, ומאז למדתי לקח לחיים. שמצפים ממי שחובש כיפה ליתר מוסריות.

מתלמיד חכם וכל שכן מרב ראשי, מצפים להרבה יותר, הגמרא במסכת שבת אומרת: "אמר ר' יוחנן: כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו - נחשב כחייב מיתה, שכן נאמר: "כל משנאי אהבו מות", ואמרו חכמים: אל תקרי משנאי אלא "משניאי", כלומר, אלה הגורמים להשניא את התורה על הבריות הרי זה כאילו "אהבו מות" — שחייבים מיתה.

הרמב"ם בה' יסודי תורה ה' י"א כותב: "ויש דברים אחרים שהן בכלל חילול השם והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם ואף על פי שאינן עבירות הרי זה חילל את השם"

המטרה של מינוי רב ראשי בן הציונות הדתית היא מטרה נעלה וחשובה, אבל לימדונו רבותינו שהמטרה ביהדות אינה מקדשת את האמצעים, אנחנו איננו תלמידיו של מקיאוולי ב"נסיך', ובטח לא תלמידיו של לנין שאמר ש'כשחוטבים עצים ניתזים שבבים'.

רב ראשי משנבחר אסור לו להתהלך עם רבב וכתם מוסרי על בגדו. רב ראשי אמור להיות דוגמא לציבור הרחב.

בפרשות מטות קראנו: "אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה". הרב קוק בעולת ראיה (ב' רנ"ז) כותב: "והנה האדם צריך לעולם לקדש ולטהר את מטרתו ואת אמצעיו שעל ידם יקנה אותה, שגם הם יהיו קדושים וטהורים".

כאשר אדם גדול מתחייב, וחותם בכתב הוא חייב לעמוד בדיבורו, שום הסברים של מציאות שונה, מכתבים קודמים של הרב דרוקמן זצ"ל, הסברים מפולפלים של למי יש סיכוי להיבחר ולמי לא, לא יוכלו לנקות את הכתם הזה מבגדו של התלמיד חכם.

זה לא יהיה רק כתם גרידא, אלא גם חילול השם של נציג בכיר של הציונות הדתית. הציונות הדתית עמדה לפני מספר שנים באתגר קשה של מנהיג שלא עמד בדיבורו. שחתם על התחייבות קבל עם והשליך את התחייבותו מאחרי גיוו אחרי הבחירות. לעמידה המוסרית יש חשיבות עליונה, כן, גם במחיר שהרב הראשי לא יהיה בן הציונות הדתית.

כי אם ייבחר רב בן הציונות הדתית שלא עומד בדיבורו, זה יהיה כתם לא רק בבגדו של הרב אלא בציונות הדתית כולה.

באופן כללי אני סולד מהקוניקטורות שסובבים סביב בחירת רב ראשי, הצורך של גדולי תורה להשפיל את עצמם, להקים מטות, להסתובב בין חברי הגוף הבוחר כמו חברי כנסת בפריימריס של מפלגות, להבטיח הבטחות ולהתחייב התחייבויות. עצם ההליך הזה בזוי ואינו ראוי לאדם שצריך להיות מורם מעם ולשמש לו דוגמא ומופת.

הגמרא במסכת יומא (פו,א) אומרת: "'ואהבת את ה' אלהיך' שיהא שם שמים מתאהב על ידך שיהא קורא ושונה ומשמש ת"ח ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה, אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו עליו הכתוב אומר (ישעיהו מט, ג) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. אבל מי שקורא ושונה .. ואין משאו ומתנו באמונה .. מה הבריות אומרות עליו אוי לו לפלוני שלמד תורה אוי לו לאביו שלמדו תורה .. ראו כמה מקולקלין מעשיו.

רב שיחלל את דיבורו חלילה, שם שמיים לא יתאהב על ידו.