1. אחת התנועות שלא מדברים עליהן כמעט, נמצאת בשלוש מילים חשובות מאוד: 'וישמן ישורון ויבעט' (דברים, לב, טו). לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שהתורה כוללת מעבר ל'חוקים' תמות ודרכי חיים. היא מלמדת אותנו איך אנחנו 'עובדים' בפנים.
זה לא שאנחנו 'רעים', אלא כך אנחנו בנויים בטבע כעם וכבני אדם פרטיים וצריך לזכור את זה תמיד.
'וישמן ישורון - ויבעט' זאת תנועה פנימית שפוגשת אותנו כשטוב לנו במובן הרחב; איננו נרדפים כמו בהיסטוריה (ברמה הציבורית), הלחם והמים מצויים (ברמה הפרטית) והאפשרות לבעוט במה שגדלנו עליו - עומדת בפינה, מחייכת בעוז. כל אחד יודע מה נחשב 'לבעוט' אצלו. איפה עומדים הגבולות בין מה שטוב לו רוחנית ומה שמושך אותו עכשיו "ועושה לו נעים".
2. האדם לא אוהב גבולות גם אם בעומק העניין הוא צריך אותם והם לטובתו הבלעדית, לשמירתו ולפריחתו המדויקת. לכן, שכשטוב לאדם - הוא פועל לפעמים, בטעות, כדי שיהיה לו 'עוד יותר טוב'.
טמונה בכך שאיפה יפה לשלימות שלעולם לא תגיע ובלעדיה לא היינו זזים. אך באותו רצון שאפתני מופלא המסייע לנו להתקדם, יש גם התעלמות גדולה מהאפשרות הבאה: להסתפק במה שיש ולהודות עליו בלי לתת ללב לפזול לכיוון מה שחסר.
ברקע, יש חשש ענק שספק אם אנחנו מודעים אליו בכלל: הרצון לבעוט ולפרוץ גבולות חדשים (מתישהו, כשנרצה שיהיה לנו 'עוד יותר טוב'), גם אם הם נוגדים את אמונתנו הישנה שעליה גדלנו.
3. גם בזה איננו אשמים; גדלנו כדי 'להצליח', 'להתקדם', 'להתפתח', 'לצמוח'. כל מיני מילים יפות שהורכבו על הצלחות גשמיות. אך לרוב, אף אחד לא לימד אותנו שדווקא עם ההצלחות הללו, כל אחד בתחומו, מגיעה בעיה חדשה הנוגעת לרוחניות ולשמירת המצוות עליה גדלנו.
האם מתוך השפע נמשיך להיות מי שהיינו ואף נתקדם ברוחניות יותר (כי יש לנו שפע מאפשר!) - או שבלי משים נמצא את כל ההסברים והתחושות החדשות המובילות להליכה קלה אחרי משיכות ליבנו. והיום, כשהולכים אחרי הלב, נכנסים לבעיה מובנית. הכל פתוח, אפשרי ולגיטימי. בכל פינה יושב מישהו שיסביר לך עד כמה הרצון שלך צודק.
4. סוד לא מדובר גורס שככל שתצליח יותר - האמונה, הביטחון וקיום המצוות - לא יהפכו להיות קלים, מובנים ופשוטים יותר. ההיפך. רשב"י מסביר בתלמוד (בבלי, יומא, דף עו.) שאחת הסיבות לכך שהמן ירד במדבר כל יום מחדש, נוגע לחיזוק האמונה והביטחון של עם ישראל.
כשכל יום מחדש אתה מתפלל על פרנסתך - אתה נוגע בשמיים ומתחזק היטב. כי יש לך שתי אפשרויות: לרטון ולקטר על המצב או להאמין בכל לבך. הבחירה באמונה היא חכמה, פשוטה ומתבקשת. כמעט הכרחית. אך כשיש לך המון, מכל הבא ליד, בכל התחומים בהם אדם מבקש הצלחה; קשה להאמין ולעמוד בקיום מצוות גם כ'שלא בא לך'. כי האמונה, כביכול, פחות 'קריטית'. החיים זורמים, 'העסק עובד', הדברים נראים יציבים והפיתוי לרצות יותר ממה שיש לך - גדול, מרגיש מוצדק ואפשרי להשגה, לכאורה. אז למה לא?
5. כשאתה מביט על אנשים החיים בפשטות כי אין להם הרבה, אתה מבין שעם הקושי המובנה - הם קיבלו מתנה גדולה יותר; את האפשרות להאמין בענק, בקלות יותר. ההתעקשות לחיות בפשטות המאפיינת ציבורים מסוימים - למרות האפשרויות לחיות אחרת - מסייעת להם להישאר מי שהם, כפי שהם באמת רוצים להיות; מאמינים, שומרי מצוות, מחוברים לשורש.
בלי מילים, בתוך תוכם, אנשים מכירים בכך שכגודל השפע - גודל הניסיון 'לבעוט', להשיל חתיכות אמונה וקיום מצוות כי כל האפשרויות פתוחות. 'כוחי ועוצם ידי' מוכח ועומד, משכנע ומניע.
איפשהו, סגירת האפשרויות ומה שנחשב 'אי השפע הגשמי' מסייע לבני אדם. הם מתפללים כל פעם מחדש על פרנסה, הערכה, אהבה, חברה, צמיחה. הם שמורים מלמעלה בכספת ולא מתוך פחד, אלא מחמת הרצון הקמאי שלא לאבד את הקשר הרוחני שפיתחו, השיגו וגדלו עליו. מודעות ל'וישמן ישורון ויבעט', בלי לדבר על זה.
הכותב הוא יוצר סרטונים, טקסטים ומנהל סושיאל. לאחרונה יצא סרטו העצמאי "מדריך למתבונן האמיץ" והספר "ברגוע".