1. מתחת לפני המתח, חיים להם בשקט המגזר הלא מוגדר בישראל. אם אתעקש להגדיר אותם בכל זאת אוכל להפיק משהו, אני מניח. 'מגזר שומרי המצוות', אקרא להם ונדמה שהם הולכים ומתרבים לגווניהם הלא מוגדרים, עם ההתחזקות הנרשמת בעם בתקופה הזאת.
המאפיין הוא אחד: מה שמעניין אותם הן המצוות ותו לא. כל אחד כפי דרגתו. הם נטולים השתייכות פוליטית ומגולחים למשעי מהתלהבות סוחפת לטוב ולמוטב מעניינים הקשורים לפוליטיקה ואישים שנויים במחלוקת המעוררים רעש. לדידם, העניינים נבחנים בשאלה אחת (ואיני בטוח שהם שואלים אותו באופן מודע וגלוי): זה מקרב אותי, מחזק אותי או מרחיק אותי מהמצוות שאני חתום על כולן גם אם איני מבצע אות כולן בפועל בהידור מושלם (עדיין)?
2. גם אם הם בוחרים להצביע בבחירות, קשה להגדיר אותם 'פוליטית'- כי הם לא ממש עושים עניין עצום מהבחירות. חשוב להם להצביע, אולי, ל'דתיים' או שמא הם בוחרים בהצבעה מסורתית למפלגה גדולה או לאי מי מהאישים שהצליח לדבר אל ליבם מתישהו, לא מעבר. וכשאני אומר 'מעבר' אני מתכוון לכמויות האמוציות הפומביות הבלתי ניתנות לשיעור הקיימות ב'מגזר' כזה או אחר המבוססות - לצערי - על חוסר הכלה משווע הגוזל אנרגיות רבות גם אם אתה מקפיד על פה חתום.
מגזריות היא תחום עיסוק וכמו בכל דבר - זה בא על חשבון משהו אחר. לפעמים - למרבה האבסורד - על חשבון התקדמות במצוות המגדירות את המגזר שלך.
3. המגזריות שמעבר לשמירת המצוות טומנת בחובה חברתיות מסוימת. היא באה לידי ביטוי בצריכת כלי תקשורת ספציפיים, התעניינות, נחרצות, בהירות, סימון אויבים, אוהבים, התלהבות מרוממת לצד קיטוב נטול סנטימנטים בפה מלא. זה אולי 'מרגיש' חי לפעמים, אך אם אין לך באמת יכולת השפעה בומבסטית בקנה - זאת אבן נגף.
איני נגד השתייכות. אוהב אני ומוקיר את כלל תעצומות המגזרים, אך קשה לפספס כי לעתים עם ההשתייכות האדוקה ל'מגזר' (מעבר לקהילה פיזית מבורכת) - אתה מקבל חבילה הגונה שלא בהכרח גורמת לך להיות טוב יותר ולהתעלות מעל הסטיגמות והיכולת להכיל, למרות הכל.
נקודה בולטת למחשבה: גם אם אתה מתנגד אישית בחריפות למשהו - אין צורך לנסח אותו בצורה המעליבה ביותר בפומבי. גם 'עין טובה' ו'סנגוריה' הן חלק מרשימת המצוות הקשות ששווה לשאוף אליהן, לכל הפחות או לפחות לדבר עליהן.
4. כך יוצא, שבזמן שמגזרים ותת מגזרים מגוונים מנהלים נישות מאובחנות וברורות, מתנהל לו לאיטו 'מגזר שומרי המצוות ותו לא' ההולך וגדל. המגזר הזה, שאינו באמת מגזר ויותר מאפיין הרבה אנשים פרטיים וקהילות מסוימות - לא מתעסק בהגדרות ובמה שמסביב כך שנשאר להם די זמן ואנרגיה להתבוננות, למידה והתקדמות במצוות עצמן. הם לא צועקים 'אחדות' כל שבע דקות, אלא חיים אותה. מעריכים מאוד גדולי תורה מכל המגזרים המוגדרים ושאינם מוגדרים, שותים בצמא את את דברי מי שמדבר לעניין, לוקחים מוסר בשמחה וממשיכים בחייהם, מחוזקים ונעלים יותר (ואפילו לא מתנשאים, למרבה הפלא).
5. כך למשל, יתכן והם יקראו בשבת שבועון תורני מכל סוג שעשוי לרומם אותם וישאירו בצד את האקטואליה השבועית בניחוחות מגזריים לאלו שבחרו (מרצונם או שלא) להתחבק עם הבועה המגזרית שבה הם חיים. אין ספק, זה קשה. 'והייתם מעורים' - זאת מצוה גדולה שאין לה שיעור הנוהגת בימות הקודש והחול.
במסגרת המצוה, בלי לקרוא אינסוף מאמרי דעות מנומקים ומלהיבים על שלל נושאים 'בוערים' שעוד רגע יכבו - לא יצאת ידי חובה.
ב"מגזר" שומרי המצוות ותו לא - דעות פומביות מכל הסוגים לא הופכות לשיח.
כמה נפלא; משום שמצוות המגזריות (שאינן קשורות למצוות בשום צורה) פסחו על "המגזר" והחיים בקרבו מנהלים את חייהם לפי מה שנכון יותר במסגרת היותם 'מגזר שומרי מצוות', מדי שבת וחול - הם פטורים ממצוות 'והייתם מעורים' ופנויים לעסוק במה שבאמת חשוב לכל יהודי שמנסה להיות קצת יותר טוב, במובן הפשוט של ההגדרה 'שמירת מצוות'.
אפשר ותמצאו אותם סרוגים בשיעורו של רב חרדי, אחרים עם כיפה שחורה מעלעלים במאמר תורני חסידי-סרוג בנחת. כך או כך הם מחליטים להתקדם במה שבאמת מעניין את המגזר שלהם: שמירת מצוות, התחזקות הלב - ותו לא. כמה יפה.
הכותב הוא עורך ומנהל תוכן, מוזיקאי, יוצר הסרטים "רווק עם אלוקים", "אבא עם אלוקים" ו"מדריך למתבונן האמיץ"