1. אפשר ו'מגזר שומרי המצוות' הוא הגרסה המעודכנת והשלמה יותר של מה שכונה פעם 'מסורתי'. גם היום, 'המסורתיים' קיימים, אך הבדל עצום יש בינם ל'מגזר שומרי המצוות' הבלתי מוגדרים מגזרית כדתיים לאומיים\חרדים\חרד"לים וכו'.
שנים רבות המושג 'מסורתי' לא היה נהיר. לעיתים הייתה קיימת סתירה מובנית באורח החיים; קידוש ומסיבה, ים מעורב ויום כיפור. אדם היה יכול להגדיר את עצמו 'מסורתי' בזמן שעל הנייר הוא פשוט 'עשה מה שבא לו'. התחבר לפולקלור נעים ותו לא. בואקום הזה, נכנסו אמצעי המדיה. עשרות שנים שהם שימרו היטב את 'המסורתיים' כ'מסורתיים בלבד'. רק שלא יתקדמו לדבר האמיתי. העידן הזה נגמר. עכשיו צומח לו 'מגזר שומרי המצוות' הבלתי תלוי וכבר קשה להשפיע עליו כי הלב שלו שלם.
2. כלפי חוץ, 'מגזר שומרי המצוות' שאינם מוגדרים מזכיר לפעמים את 'המסורתיים'. הבגדים, הסגנון, המנטאליות, לא תמיד יש שם כיסוי ראש או כיפה, אבל דבר אחד יש שם ואפשר לזהות אותו מקילומטרים: לב יהודי כנוע למסורת, קיום מצוות, לימוד תורה. לא בטוח שהמשתייך (במודע או שלא) ל'מגזר שומרי המצוות' מקיים הכל, אבל יש לו רצון לקיים, גם הוא אינו ממומש עכשיו. אפשר לזהות את הרצון הזה כשהוא מוריד את הכובע בפני מי שעושה מאמץ להתחבר יותר לרוח מאשר לחומר.
'במגזר שומרי המצוות' יש כניעה לדבר אחד: בורא עולם יושב שמים. כשיהודי אמון על להרים את עיניו לשמים, להתבונן, לעיין בהלכות או להתייעץ עם מישהו שמבין - הוא עושה את הדבר הנכון שמחובר לנשמתו היהודית באמת. הוא יכול לאהוב את כל המגזרים גם אם הוא אינו מסכים איתם. אין בילבולי 'מגזריות'. יש הקב"ה שתמיד אוהב אותי ואין עוד מלבדו.
3. 'מגזר שומרי המצוות' אינו שייך לאף מגזר 'דתי' ומכאן היופי הטמון בו. שהרי גלוי וידוע ששייכות למגזר דתי לאומי\חרדי באשר הוא כולל שני דברים: א. מנטאליות חיצונית. ב. הגדרת אמונות פנימיות מול אלוקים, ע"פ תפישת המגזר. המנטאליות היא חברתית, נראית לעין וכוללת את היחס בין אנשי המגזר לדברים מסוימים החל מבגדים ועד 'דברים לא מקובלים'.
כך יוצא שאדם עז פנים - עשוי לעשות דברים לא נעימים נגד המגזר ממנו הוא בא כי הוא מרגיש שזה 'נכון' והוא 'בטוח בעצמו'.
אמנם יש בושה, אבל היא אך ורק מול בני אדם ולא מול אלוקים. ככה זה כשהמנטאליות שבמגזריות מרימה ווליום ועולה על האמונות הפנימיות של המגזר; איש הישר בעיניו יעשה. אין לתאר את הנזק הנעשה ע"י 'יוצאי מגזרים' וכאלה 'השוהים בהם' אך כבר אין להם יראת אלוקים, במובן ההלכתי. במקרים הללו, המגזריות החמימה עלתה על האמונה וזאת הבעיה.
עצם המגזריות מאפשר לאנשים להיראות כמגזריים בגלל הרקע או הניראות - בזמן שהם מחוברים למנטאליות המגזרית ומנותקים מהאמונות הפנימיות שלה. כשהם מוציאים משהו 'החוצה' - זה נתפס כ'מישהו מהמגזר', אך זה הרבה יותר דומה למסורתי 'של פעם' (קידוש ומסיבה) שנעמד בבית כנסת ללמד את הציבור הלכות שבת בין מנחה למעריב.
הכותב הוא עורך ומנהל תוכן, מוזיקאי, יוצר הסרטים "רווק עם אלוקים", "אבא עם אלוקים" ו"מדריך למתבונן האמיץ"