1. יוני (שם בדוי) נוהג לקנות קפה לבית באריזות אישיות המיועדות לדרך. אמנם זה יקר יותר, אך זה מנהג נוח ואין משנים ממנו. הפספוס הגדול לא נמצא במספר שקלים פר אריזה שהיו יכולים להיחסך, אלא במשהו אחר לגמרי בדמותו של סוד עצום ממדים המשתרש בדור השפע הנוכחי וגובה מחירים כבדים ומגוונים בלי שנשים לב.
מודה אני; הקפה של יוני נוח יותר להכנה מהקפה המהורהר שלי הנשפך אל כוס זכוכית מאריזה גדולה ומגיע עם מסע נטול ציפיות למציאת כפית יבשה. דא עקא, שההרגל של יוני, לשלם הרבה יותר כדי להתפנק - גם כשזה לא ממש הכרחי (הוא מכין את הקפה בבית ולא בדרך) - מוריד לו את האפשרות להתרגש כשבאמת מזדמן לידיו שקיק קפה טריה, אישית, עם המידה המדוייקת של הגרגירים המייתרת את השימוש במדידת כפית.
2. קפה הוא רק סימן לדרכי ההתנהלות שלנו בדור השפע הנוכחי. האם כשאנחנו יכולים להתפנק אנחנו בוחרים בפינוק על אתר או שאנחנו בוחרים לשמור את 'הפינוק' לזמנים קשים או חגיגיים. המשחק הזה, בו אתה מוותר על משהו שאתה מסוגל להשיג בקלות - יכול לסייע לכל אחד מאיתנו לחיות טוב יותר בדור הזה. "הקפה" פוגש אותנו כל הזמן בשלל עניינים. למשל: צריכת מדיה ותקשורת. לא עברו שנים רבות מהתקופה בה היינו מתרגשים מקבלת SMS רק כי מישהו פנה אלינו. כל מסרון כזה טמן בחובו אפקט של 'ביצת הפתעה'. היום - התקשורת הדיגיטלית נהפכה עלינו לזרא. אתה מייחל שלא תקבל SMS.
3.דבר דומה התרחש עם אקט הצפיה בתוכן וההקשבה למוזיקה (באמת) - שהלכו ונשחקו עד מיאוס. אנחנו מוכרחים ללכת להופעה יקרה כדי ליהנות ממוזיקה (זה לא בהכרח ליהנות ממוזיקה אלא מ'שואו', אבל זה לא הנושא הערב). היום, שפע התוכן והזמינות - גורם לנו 'להפעיל מדיה' רק כי אנחנו יכולים; בטלפונים, במסכים הגדולים והגדולים יותר. צריכת התוכן הפכה לעניין של מה בכך. כשבני אדם רוצים 'להתרגש' הם נוסעים 'לראות משהו בחוץ' ומחפשים חוויה שעולה הון. כי אי אפשר כבר להתרגש ממסך 55 אינטש בבית והקשבה לצלילים כלשהם... בלי משים, אנחנו מעלים את הרף עוד ועוד וכמובן שיש לזה השלכות רגשיות, כלכליות וחברתיות. אך זה לא גזירת גורל. אפשר לשלוט בשפע ולהשתמש בו בתבונה כך שנהנה ממנו באמת.
4. בדור השפע החכמה היא בעיקר 'לשחק על הקו'. גם כשיש לך את האפשרות והיא זמינה - לוותר על התענוג כדי לשמור על מרווח ריגוש סביר. לשמוע מוזיקה - כשאתה רוצה לשמוע מוזיקה ולא 'סתם'. לראות משהו מבחירה ולא כל יום כהרגל. גם בעולם שמחוץ לדיגיטל; אתה יכול ללכת למסעדה כל יום כי יש לך הון תועפות? תעשה פרנציפ. תכין סנדוויצ'ים טובים בבית ותשמור את המסעדה לימים מיוחדים או ספציפים בשבוע כדי שתחכה למסעדה ותהנה ממנה. ככה מעצימים את ההנאות הקטנות והגדולות של כל דבר. החל מקפה ועד 'צריכת מדיה' לסוגיה. אנחנו חייבים ללמד את עצמנו להתנהל בתיחכום עם השפע הזה כך שישרת אותנו ולא יגרום לנו להרים את הרף לשמיים עד ששום דבר לא מרגש בלי שנעשה משהו 'נדיר' שעולה, כמובן, הרבה יותר ומשאיר אותנו ברגע שהוא נגמר עמוק למטה, עם הרגלים מהנים לכשעצמם שהקפדנו לשחוק, בלי להתעקש לקבוע לעצמנו כללי ברזל מול השפע שיגרמו לו לשרת אותנו ולא להשתעבד אליו ולשלם בהשלכות כלכליות, רגשיות, חברתיות ומשפחתיות.
הכותב הוא עורך ומנהל תוכן, מוזיקאי, יוצר הסרטים "מדריך למתבונן האמיץ" (זמין כעת לצפיה ללא עלות), "אבא עם אלוקים", "רווק עם אלוקים" ועוד