שר התקשורת שלמה קרעי הוא שומר מסורת, תלמיד חכם, אשר מכיר היטב את תורת ישראל ופרשנותה, ונותן להן ביטוי מפעם לפעם בהופעותיו הפומביות. הוא אחד מאלה שצבעו את הליכוד בצבעים דתיים, משכו את התנועה לכיוון האמוני.
פעם שאלו, מיהו ליכודניק? והשיבו: אחד שיש לו כיפה בכיס, לכל מקרה ואירוע שיהיו. היום הכיפות כבר על הראש. חלק ניכר ממצביעי הליכוד הם דתיים, מסורתיים, קרובים לש"ס. השר קרעי הוא מן הבולטים שבהם.
כל זה בסדר, אילו השר – שעושה בתקשורת כטוב בעיניו - היה מצטט בהופעותיו לא רק את חז"ל, אלא גם את אבי התנועה, רבי זאב ז'בוטינסקי. המנהיג הדגול, חילוני, שכיבד את המסורת, ראה בה את קשר הדורות, ניתלה בה כדי להצדיק את זכותנו לארץ-ישראל כולה, העריץ את השבט הספרדי בעמנו, אבל חזה מדינה יהודית מערבית, פתוחה וליברלית.
ביקרתי פעם בלשכת השר קרעי בכנסת. לא ראיתי מאחורי גבו את כתבי ראש בית"ר. גם בלשכות אחרות – ז'בוטינסקי יוק. המנהיג הציוני, שייסד את התנועה הרוויזיוניסטית, שאותה ירשה בקום המדינה תנועת החרות והתגלגלה ברבות הימים לתנועת הליכוד. בראשות בגין, קלטה המפלגה לתוכה אנשים וזרמים, שרחוקים ממורשתו של אבי התנועה. אך כן, משלמים מס שפתיים, בהזכירם את שמו.
שאם היו כרכי ז'בוטינסקי סמוכים לשולחנו של שר התקשורת, יכול היה ללמוד מהם לא רק על הזכות לארצנו השלמה, על ראשית התגבשות הצבאיות העברית, ועל הכורח במדינת רווחה שבה לא יהיו עניים ו"כל יחיד הוא מלך". הוא היה לומד "מפי הסוס" על "המלאכה הנשגבה" שאין כמותה, כלשונו, של העיתונאי, הפובליציסט, ועל תפקיד התקשורת במדינה דמוקרטית.
מומלץ לשר ולכל אדם בר-דעת, לקרוא למשל את המאמר "השקפה על בעיות מדינה וחברה" המתפרסם בכרך "היהודים והמלחמה", המהדורה המדעית של כתביו האידאולוגיים. "מסורתנו התנ"כית – כותב ז'בוטינסקי – עולה בקנה אחד עם אותו עקרון הגאווה שהיא נשמת בית"ר: אפילו אני מושפל, משועבד, מדוכא, 'הנני מלך ואני תובע את זכותי המלכותית'..."
הביטוי "כל יחיד הוא מלך" משמעו המעשי, לדבריו, שיוויון אוניברסלי וחרות הפרט. הוא כותב: "הביטוי העיקרי בתנ"ך לפולחן החרות מתמצה במקום המוקצה לנביאים. היום מתמצה מבחן הדמוקרטיה בחופש העיתונות. החוקה הליברלית ביותר יסודה בשקר אם מושם מחסום על פי העיתונות, אבל במקום שבו העיתונות חופשית – שם יש תקווה".
ז'בוטינסקי מוסיף: "בימי קדם לא היתה 'עיתונות' – היה רק הנביא הנואם בפומבי בכיכר השוק... רוב דבריהם (של הנביאים) נשמעים כה חריפים, עד כי שום צנזור היום לא היה מתיר להם להיאמר, אילו היו משמיעי הדברים בני דורנו בכל מדינה שבה פועלת הצנזורה. ב
חייהם נרדפו הנביאים על פי רוב בידי רשויות השלטון, העשירים והאספסוף. עם זאת, דבריהם הועלו על הכתב בקפידה ונשמרו לדורות: כתבי הקודש שלנו הם מצבת זיכרון אדירה לקדושתו של חופש הדיבור המהפכני".
אחת ההבחנות היסודיות בין דמוקרטיה לעריצות, קובע עוד ז'בוטינסקי, היא השאלה, "אם במדינה שמור החופש לכל המותח ביקורת פומבית על המשטר הקיים, או שזכות כזאת אסורה?"
כבוד שר התקשורת, הנה פרק ללימוד בפרשת הימים האלה, שבהם אתה מבקש להביא לחיסולו של תאגיד השידור, הממומן בידי המדינה, משום שהוא מותח ביקורת לגיטימית מפעם לפעם על השלטון, הממשלה, שאתה נמנה עם חבריה.
קשה להאמין שישראל תהיה אי פעם מדינה שבה העריצות מושלת בכיפה. זה הרי בניגוד גמור לאתוס היהודי. אבל המהפכה בתמונת התקשורת ששר התקשורת מוביל, עלולה לעלות אותנו על הדרך לצימצום הדמוקרטיה, להגבלת חופש הביטוי והביקורת, דבר שלא יעלה על הדעת ולא יתקבל על רוב ה"מלכים", כפי שכינה ז'בוטינסקי את ציבור האזרחים.
האם קרעי נוקט בצעדים אלה בשליחות ראש הממשלה? הן נתניהו הוא בנו של היסטוריון שהיה בקיא מאין כמוהו בתורת ראש בית"ר, עבד לצידו. יהיה זה עצוב ביותר אם בתקופתו של ביבי, התמיכה בתאגיד הציבורי ש"מרשה לעצמו" גם לבקר – תתמוסס. האם תנועת הליכוד – אם עודנה רואה עצמה כיציר כפיו של המנהיג וההוגה הרוויזיוניסטי - תסטה מדרך ז'בוטינסקי, המהלל את עקרון הדמוקרטיה, חופש הדיבור, הזכות לבקר, במדינת היהודים הלאומית-ליברלית?
יתר על כן, כמדינה דמוקרטית על הממשלה אף לעודד ולהאדיר את התאגיד הממומן על-ידה, ערוץ 11, רשת ב', ולהרכין ראש בפני ביקורת שמוטחת בה פה ושם. מהותה של התקשורת, שהיא מציבה ראי לשלטון, מבקרת אותו כשצריך, ואל לה לממשלה לשלוח אליה את זרועותיה ולהחניקה.
השר קרעי, אל תשלח ידך אל התאגיד!