הרב אברהם בלס
הרב אברהם בלסצילום: עצמי

אחד המאפיינים של היהודי, כך לפחות בתודעה הציבורית הוא זה שהוא עונה בשאלה. מדוע יהודי עונה בשאלה בגלל שהנושא החברתי טבוע בעצמותיו. אם בתרבות הכללית ידוע הפתגם ביתי הוא מבצרי, הרי יהודי בטבעו מחפש קשר עם זולתו.

התלמוד הירושלמי (מגילה א, ט) קובע כמה מאפייני שפה בעולם. למשל השפה שמדברים הרומאים היא שפה שמאפיינת עם שכל כולו תודעה מלחמתית ובלשון הירושלמי – רומי לקרב. לגבי השפה העברית טוען התלמוד הירושלמי שהשפה העברית היא שפה של דיבור. רוצה לומר שהשפה העברית במהותה היא שפה שמזמינה דיבור בין אנשים. שפה שמתאימה לאנשים שהתודעה המרכזית שלהם היא תודעה של התחברות. השפה מגלה את המהות האמיתית של היהודים.

כאשר אנו בוחנים את יחסי יוסף ואחיו. אנו שמים לב שהבעיה מתחילה עם יוסף. יוסף לא מדבר. יש לו ביקורת כלפי אחיו והוא במקום לדבר איתם על מה שהוא חושב שלא בסדר מצידם הוא מביא את הדברים אל אביהם. עצם העובדה שיוסף לא דיבר איתם אלא הביא את הדברים אל אביהם יוצרת באופן טבעי תחושה אצל האחים שיוסף מתנשא עליהם. כאשר אנו חותרים להדברות בין חלקי העם אסור בתכלית האיסור לתת לבר השיח תחושה שהוא עגלה ריקה. חייבים בראש ובראשונה

להאמין שכל אדם (וכל קבוצה) יש לו מה לתרום לעולם ובהמשך לתת לו את התחושה שהוא חשוב ושיש לו הרבה מה לתרום וביחד נצליח להביא טובה וברכה לעולם – אני ואתה נשנה את העולם. גם בהמשך כאשר יוסף מספר לאחיו את חלומותיו והם מגיבים בזעם על כך שעולה מן החלום שהוא עתיד לשלוט בהם. היינו מצפים שיוסף קצת ירגיע את האחים קצת, שידבר על ליבם, אבל יוסף משום מה לא עושה זאת.

דווקא האחים הם אלו שמדברים. כך על כל פנים כך לפי רש"י. רש"י על הפסוק ולא יכלו דברו לשלום אומר שמתוך גנותם אתה לומד שבחם שלא דיברו אחד בפה ואחד בלב. לפי רש"י האחים אמרו ליוסף מה הם חושבים עליו. הבעיה בהתנהגות האחים היא שהם לא עשו זאת במגמה ליצירת שלום. ידוע הדבר שאין אומרים לאדם לך בשלום אלא לך לשלום שכוונת הדברים היא שתעלה ותצליח. גם האחים אשמים בשלב זה שהדיבור שלהם לא היה במטרה לקדם דברים.

כאשר אנו אומרים שהאחים לא דיברו אחד בפה ואחד בלב אנו מתכוונים שאם יש לקבוצה (או לאדם) טענות כלפי זולתו, אל יפחד להעלות את כל טענותיו כלפי הזולת, אולם אתה חייב לעשות זאת במטרה לעשות את העולם טוב יותר – לדבר לשלום. ברגע ששומרים את הדברים בתוך הלב, באופן טבעי מגיעים למצב של שנאה, מצב שאסור בשום פנים ואופן להסכים לו.

כאשר מדברים על הידברות צריך לדעת לפייס. לאחר מותו של יעקב האחים מפחדים שיוסף יתנקם בהם ואז ממציאים שיעקב ציווה לפני מותו שהוא יסלח להם. יוסף לא רק שלא מתנקם בהם אלא מדבר אל ליבם ומפייס אותם.

אי אפשר שלא לראות שיש בשמאל אנשים שחיים בכל מיני דמיונות על מה שיקרה כאשר הימין ינהל, בפועל,ד את המדינה. כמובן שמדובר בדמיונות ולצורך כך צריך לדעת לפייס, צריך לא לפחד להציג את היופי של היהדות, וכמובן שיש להעלות על נס את הבחירה החופשית שהיא עיקרון היסוד הקובע שאין לכפות על האדם הפרטי שום דבר. אי"ה כל עם ישראל בסופו של דבר יראה את האור של התורה ויאמץ את דרך התורה והמצוות.

שיטת הגישור

היום יותר ויותר משתמשים בשיטת הגישור כדי לפתור סכסוכים. כדי לפתור סכסוכים בראש ובראשונה צריך להבין את הצד השני. המגשר הוא זה שמשקף את הדעות כך שכל צד מצליח להסביר את עצמו באופן המיטבי.

רק לדוגמה זכורני שכאשר יצא השר יריב לוין עם תכנית הרפורמה המשפטית, ישר אמרו מהשמאל איזה מין מחטף זה. פתאום קמה ממשלה חדשה והיא מקדמת דברים שאף פעם הם לא דיברו עליהם. מדהים. הרי כל הנושא של התיקון המשפטי היה הנושא המודגש ביותר של הבית היהודי (וגם של רוב חברי הליכוד), אבל מי מקשיב.

ובסופו של דבר מטרת הגישור היא ליצור פיוס. יעקב אבינו גוער ביוסף אחרי שיוסף מספר את החלום השני, וזאת במקום לנצל את ההזדמנות ולנסות לחבר בין האחים. לפעמים כדי ליצור הידברות במטרה של שלום צריך למצוא מבוגר אחראי. שינצל את הסיטואציה כדי לקרב בין יריבים.