1. גם אם לא מתעמקים בתופעה, 'בס"ד' היא אולי המילה הארמית הנפוצה ביותר אצל המצהירים על אמונתם היהודית בפומבי. מהרגע בו אתה זוכה לתפוס את העיפרון ביסודי, לא משנה מה תכתוב; פתק, מכתב או חוברת - הבס"ד תמיד יהיה נעוץ שם.
זה יפה, מעודד, מניח אותנו בפרופורציות לגבי הפעילויות שלנו, אך מה קורה כשהבס"ד סותר את גוף הטקסט או היצירה שהוא מתלווה אליו? בשקט בשקט, בלי ששמנו לב, בשנים האחרונות, למשל, המילה 'בס"ד' מוצמדת ליצירות מוזיקליות 'שונות', כן, גם כשהיצירה אינה כפופה כלל לכללי השמים היהודיים המסייעים. לפעמים הצמדת הבס"ד מאוד צורמת וה'קליפ' אינו ראוי לצפיה לכל מאמיני הבס"ד באשר הם. זה קורה, כנראה, כי הבס"ד הקטן הזה טומן בחובו סיפור גדול הרבה יותר.
2. בדורנו, ההבנה שיש בורא לעולם הפכה לפופולארית הן מבחינה אישית והן מול הציבור. נדמה שפרהסיות רבות מצליחות להכיל ואפילו לאהוב את משתמשי הבס"ד. גם לכותבים שמאחוריו - הצהרת הענווה הזאת מול השמים היא הכרחית. שהרי גלוי וידוע לפני כל יודעי תעשיית המדיה שבמה שמכונה 'סיפורי הצלחה' אין ממש חוקים ברורים.
לכאורה, דווקא היום כשהקשר עם הקהל ישיר, הדברים היו צריכים לעבוד באופן חלק יחסית; תשקיע כסף, תבנה פרסונה מדויקת, תביא את הכותבים והמפיקים ששמם יצא למרחוק, תעשה קידום ממומן מאסיבי - ואחרי כמה נסיונות יקרים יש סיכוי שהציבור - גם אם לא כולו - ישמע את המוזיקה שלך. אך למרות זאת, המהמורות גדולות, החלומות מתנפצים וגם מי שנחשב ש'הצליח' - סובל מרעשי ההצלחה הגוזלת את חייו האישיים בצורה שקשה להאשים בה את 'התקשורת'. אז יש בס"ד בצד ואמן ויהיה טוב אמיתי לכל היוצרים באשר הם.
3. מאידך, יש בעיה עם ציון הבס"ד המופלא הזה. הוא מציג תצוגת אמונה יהודית שאינה 'סופרת' את הכללים. לפעמים בבוטות, לעיתים פחות. לדוגמה: אי אפשר לחלל את הצניעות בפומבי ולהתעטף בבס"ד. זאת אומרת, ברור שאפשר. יש זכות בחירה. אך התמהיל הזה אינו טוב ונכון לא לאמן ולא לקהל גם אם יש לכאורה רווח מיידי.
למעשה, השימוש בבוטות לא יהודית בעליל מחלל את כתר הבס"ד שחלק מובנה ממנו, לאורך דורות, היה מעין הצהרה פומבית על השתדלות לקיום מצוות באופן מסוים. בחיים האישיים, אין לשפוט ולדקדק בציציות של איש, אך כשהדברים שאינם מתאימים לרוח הבס"ד מגיעים לידי פרהסיה - הם עשויים לעצב בקרב קהל מסוים תפישה בעייתית המציירת - בעצם היותה פומבית - ש'אין בעיה', 'אפשר להיות גם בוטה וגם להאמין' כאילו 'צניעות' היא 'עוד מצווה' ולא מצווה מרכזית שעליה מבוססים דברים נאדרים ופוטנציאל העליה הרוחנית מאוד תלוי בה, בלשון המעטה.
4. כל בר בי רב דחד יומא שמבין את מהות ה'בס"ד' יודע שבוטות ובס"ד לא הולכים ביחד, גם אם הם נובעים מתמימות מתוקה מאוד. כך יוצא, שתפישת הבס"ד מדגימה בפומבי את האלמנט החסר שתוקע מאמינים נפלאים ורבים במקום. לא קל לשמור את הבוטות בבטן כשמישהו משער שזה מה ש'יקדם את הקריירה', אבל מבחינה יהודית-לוגית התנועה האישית קדימה בלתי אפשרית ככה. לפני הכל - לאמן עצמו. טוב נעשה אם נסיר את הלוט מעל הלוגיקה היהודית הפשוטה הזאת, למען כולנו.
הכותב הוא עורך ומנהל תוכן, מוזיקאי, יוצר הסרטים "מדריך למתבונן האמיץ" (זמין כעת לצפיה ללא עלות), "אבא עם אלוקים", "רווק עם אלוקים" ועוד.