
1. מאז היווסדה, ידעה התקשורת ראיונות 'מדוברים' ש'יצרו עניין ציבורי'. אך למעשה, מתחת לדרמת הפרומואים, רבים מהם עסקו בעניינים איזוטרים שאינם נוגעים באופן ישיר לציבור הרחב.
במקרים לא מעטים, גלימת הצהוב-הצהוב נצצה מהם למרחקים, גם אם העניבות שבאולפן הסבירו בסאב טקסט מגושם את חשיבותו של הראיון ש'הצליחו להשיג'.
ואז הגיע וינטר ונתן ראיון. זה לא 'אחד הראיונות החשובים' אלא הראיון החשוב ביותר בהיסטוריה הישראלית, בלשון המעטה. כן, אני מודע לגלימת הפאתוס היומרנית שעטיתי על עצמי כעת, אך אין דרך אחרת להגדיר את מה שהתרחש באומה הישראלית ברגע שוינטר המוערך הביע את האלמנט החמקמק שאף פעם לא הוצג ככה בטלויזיה: יראת שמים.
2. להנחתי, בכל גלגול עבר בהיסטוריה הישראלית, הראיון עם וינטר - בצורה בה הוא מצליח לשטוח את משנתו בהרחבה - לא היה יכול לקרות. והנה - זה קרה. כנראה מחמת טבע התקופה וגלגול העניינים מלמעלה כך שוינטר יהפוך למה שהתקשורת לא יכולה לעמוד בפניו; 'עניין ציבור'.
באופן טבעי, כשיראת שמים מוצגת על המסך בצורה אותנטית - היא עשויה לכבוש את הקהל הרחב. שמא בשל כך היא לא הוצגה מעולם בצורה כזאת? איני יודע. כך או כך, איני חושב שוינטר כיוון להציג 'מופע כובש של יראת שמים'. הוא פשוט הביא את עצמו כפי שהוא; חבילת רזומה מוערכת ללא עוררין, עטופה בטלית מסירות נפש האזוקה בעבותות ביראת שמים כשהאחת מזינה את השניה ואי אפשר לאחת ללא פתילות חברתה.
הקהל הגיב כמו כל קהל שמקבל אמת ואמונה - שכמה מפתיע - לא מנסה 'לחנך' אף אחד אלא לעשות את שלה למען העולם הזה, למרות המחירים. הקהל הרחב חיבק את ה'וואוו' הזה כי אי אפשר אחרת. אין ספק, הקהל כמה ל'אנשים כאלה' ואולי קצת שכח שהם קיימים מעבר לרעשי הרקע האיזוטרים. הקהל נזכר לפתע, שלמעשה, כך אמור להתנהל כל מי שתפקיד ציבורי על ראשו בלי קשר לדתיים וחילונים. התגובות החמות של אלו המצהירים על עצמם ש'אינם מאמינים' חשפו הכל.
3. השאלה אם פניו של וינטר לפוליטיקה משנמכת מאוד את אירוע הראיון העומד בפני עצמו, לדורות. בראיון הזה הונחו על השולחן, לראשונה, באופן גלוי ומרומז, דברים יסודיים שכואב מאוד לשמוע ולדעת, מכלי ראשון. הנושאים בהם עסק הראיון דוברו לא מעט במגוון במות, אך תמיד היו מעין 'פרשנות ימין' שאפשר לחלוק עליה או להכחיש אותה.
עצם הראיון האמיץ של וינטר קבר באופן רשמי את החשיבה הישראלית המיושנת שהתדמתה ל'מתקדמת'. הוא יישר קו לגבי מה (כל) העם היפה שלנו צריך ורוצה באמת. כעת נראה שתם עידן ההפחדות מ'אנשים כאלה' והעם בשל לאמת גדולה שתטיב איתו נטו, בלי לכפות עליו דבר.
התגובות מציגות את העם, על שלל גווניו, כשהוא מהנהן במרץ מול וינטר ולא רק אומר 'וואלה, אתה צודק' אלא משווע לאנשים בצלמו של וינטר, אנשי יראת שמים אמיתית שיגאלו אותם. הפחד מ'אנשים כאלה' שהיה נשמע עד לא מזמן 'הגיוני' - מתפוגג אט אט ומתכנס תחת הקטגוריה הראויה לו: פחד שווא. ככה זה כשנותנים ליראת שמים לדבר בלי שיקטעו אותה כל דקה. היא כובשת. רגע, אולי לזה התכוונו המשוררים שקראו כאן במשך שנים 'די לכיבוש?'.
הכותב הוא עורך ומנהל תוכן, מוזיקאי, יוצר הסרטים "מדריך למתבונן האמיץ" (זמין כעת לצפיה ללא עלות), "אבא עם אלוקים", "רווק עם אלוקים" ועוד.