יוסי אחימאיר
יוסי אחימאירעניין אישי

אתחיל באפיזודה: אי אז בשנות השמונים, התנהל בין העורכים במערכת "מעריב" ויכוח בשאלה פעוטה לכאורה, שאלה של תעתיק: האם יש לכתוב בעברית תורכיה או טורקיה?

שורשיה של שאלה זו נעוצים במהפכה שחולל לפני מאה שנה ויותר מוסטפא כמאל. השליט הנועז והחדשן ביטל את הסולטנות והפך אותה לרפובליקה חילונית, מודרנית, תוך פזילה למערב.

במסגרת המהפכה הזאת נאסרה חבישת התרבוש והכתב הערבי הומר לכתב הלטיני. התעתיק העברי של שם המדינה על פי הכתב הערבי הוא – תורכיה. התעתיק מהכתיב הלטיני – טורקיה. הוויכוח במערכת העיתון הוכרע – טורקיה ולא תורכיה.

"אבי הטורקים" - אתא-תורכ, כך כונה מוסטפא כמאל הנערץ - הלך לעולמו ב-1938. לתואר שלו שואף מנהיגה הנוכחי של המדינה, רג'פ טייפ ארדואן, תוך החזרתה לימי האימפריה האסלאמית. מי שעוקב אחר הנעשה כיום בטורקיה רואה תחת שלטונו הסמי-דיקטטורי תהליך של רגרסיה לאסלאמיזציה, הדתה חריפה, ומי יודע אם – כל עוד הרודן הזה בשלטון - לא יוחזר לקדמותו אפילו הכתב הערבי.

עניין הכתב הוא פעוט לעומת השאיפה של "אבי הטורקים" בן-זמננו להחזיר את טורקיה לימי הזוהר שלה, ימי האימפריה העות'מאנית שחלשה על רוב המזה"ת וחלקים מאירופה, ולהיות הסולטן. לא חסרים סימנים לאיסלאמיזציה המתעוררת לא רק בפריפריה הטורקית אלא במיוחד בערים הגדולות, בהפגנות המתלהמות עם הסממנים הלאומנים-דתיים.

טורקיה של ארדואן שואפת להיות השליטה באגן הים התיכון המזרחי. נוקטת בצעדים משמעותיים, כדי לקבוע עובדות ב"ים הטורקי". מלטה הרחוקה אמנם "יוק" (איננה - בטורקית), מחוץ לתחום השאיפות של ארדואן, אבל קפריסין הקרובה "ואר" (כן). הסולטן המודרני השתלט על חלקו הצפוני של האי , הסמוך לחוף ישראל, שומם אותו, וכונן שם ריבונות משלו, כולל כמובן הנהגת השפה הטורקית. "רפובליקה" שאינה מוכרת, אך מהווה שלוחה של מדינת האם הענקית.

טורקיה של ארדואן היא המדינה הכי לא סובלנית כלפי מיעוטים. מנהלת מלחמת חורמה במיעוט הכורדי, שאוכלוסייתו פרושה בתחומי עיראק, סוריה וטורקיה. אם יש עם שראוי לעצמאות ולמדינה משלו, הרי זה העם הכורדי. ארדואן מדכא ביד קשה כל גילוי של עצמאות כורדית, אוסר שימוש בשם כורדיסטן (בטורקיה הם נקראים: "טורקים הרריים") ובשפה הכורדית.

טורקיה של ארדואן תוקעת יתד בלוב, המדינה הצפון-אפריקאית העלובה לחוף הים התיכון, ששלטונה רופף.

טורקיה של ארדואן לוטשת מכבר עיניה לסוריה, עמדה מאחורי המורדים שהפילו את שלטון אסד, בן המיעוט העלאווי, ומנסה לספח אליה שטחים בצפון המדינה. בכוונתה להקים בסיסים צבאיים על אדמת סוריה, לשלוט בערי החוף שלה, ולהפוך את סוריה למדינת חסות טורקית.

טורקיה של ארדואן רואה בישראל את הגורם המפריע לה לחזור לימי הגדולה האימפריאליים במשך 400 שנה, לכונן מחדש את השפעתה הגורפת במזה"ת האסלאמי. היא הכוח העולה באזורנו, בעוד איראן היא הכוח היורד.

שנאתו של ארדואן לישראל אינה יודעת גבולות. הוא יוצא נגדנו במלל שחצני ובמעשים מתגרים, והחשש הוא כי לא ירחק היום וגם טורקיה של ארדואן תפצח בפעולות מלחמתיות. פרשת "מרמרה" תחוויר לעומת מה שהאיש המסוכן הזה עלול לבצע נגד ישראל.

בינתיים, זה כבר שנים רבות, שטורקיה מגבירה השפעתה ההרסנית במזרח ירושלים, מתערבת בנעשה בבירתנו, מהווה גורם מתסיס, מזרימה כספים ותמיכות למוסדות איסלאמיים. דגלה מתנוסס שם כמעט בכל פינה.

רבה מעניק ארדואן לחמאס, מארח את ראשי הנחש בבירתו, מעודד אותם לא להתפשר עם ישראל. והתמוה מכל הוא, שטורקיה זו עודנה חברה בנאטו, שעוצם עיניו לנוכח השאפתנות האימפריאלית של שליטה.

עיתונאי טורקי-מטעם, "הסביר" לא מכבר: "סוריה ניצבת מול שתי סכנות עיקריות: הראשונה היא ההתקפות של ישראל ושאיפות ההתפשטות שלה, והשנייה היא האיום על שלמותה הטריטוריאלית של סוריה דרך אירגון הטרור הכורדי. בהתמודדות עם שתי סכנות אלה, טורקיה היא הגורם הערב והמגן המרכזי".

שר החוץ הטורקי פידאן הכריז בביקורו בדמשק, כי "לא ניתן לנהוג בסלחנות כלפי ניצולה של ישראל את המצב הנוכחי לבזיזת אדמות סוריה".

האסלאמיזציה של טורקיה, המגלומניה של שליטה, האנטישמיות שלו, שנאתו היוקדת לישראל, התבססותה אט-אט על אדמת סוריה המפוררת, כל אלה מהווים מקור סכנה גובר והולך לישראל. התגברנו על עזה ודרום לבנון ונפתחה עלינו הרעה מתימן החותית. איראן עדיין חורשת מזימות נגדנו, אבל עתה עלינו לתת יותר את הדעת גם לחזית החדשה, סורית-טורקית, המתגבשת אט-אט בצפון.

מאין תבוא הישועה? לא רק בעוצמת זרוענו הארוכה, אלא גם בהפלת שלטון ארדואן בטורקיה ושלטון חמינאי באיראן. או-אז תבוא רווחה גם לבני עמיהם/