1. נכנסתי להתפלל ערבית בבית כנסת כלשהו ומגבו של אחד המתפללים הצעירים חולצתו צעקה אליי באותיות לועזיות: MTV.
מצד אחד, מאוד מרגש שבדורנו, חרף שלל האפשרויות, בני נוער בוחרים להשקיע את זמנם בתפילה במניין. מצד שני: הניגודיות בין התפילה היהודית וסמל תרבות הפופ - שעיצב את המערב לפני אי אלו עשורים הייתה חזקה ולא איפשרה לי להתעלם ממנה. וודאי הוא שאין כאן כוונת זדון. הבחור, בסך הכל, לבש את החולצה האהובה עליו ואץ להספיק את המניין של מעריב תוך כדי שהוא מפגין, בתמימות עצומה מאוד, את אי ההבנה הציבורי-מגזרי בתנועות ההשפעה ההפוכות מיהדות (וצניעות) המתרחשות בעולם הרחב.
2. נהוג לדבר המון על פוליטיקה, שמאל, ימין, מדינה יהודית וכל אזרחיה ובאותה נשימה, לפעמים, לתמוך במה שברור לכל שהוא ההיפוך הגמור (בלשון המעטה) ממה שמסמנת היהדות (הכוללת במרכזה את הצניעות). לעיתים התואנה היא שמדובר ב'תרבות' והתערות ב'מה שקורה עכשיו' בסך הכל... אכן, לא תמיד הסיפור צורם כל כך. אך מקרה ה-MTV, כדוגמה, מקרין את הלך הרוח הנאיבי אל מול הרצון הבסיסי של כל יהודי מגזרי להתקדם ברוחניות. היום ברור לכל ש-MTV לא הולך ביחד עם יהדות. טהור וטמא אינם יכולים לדור בכפיפה אחת גם אם 'כל העולם מדבר על זה'. בפשטות, זה פשוט לא צנוע.
3. MTV אינה מה שהייתה פעם, אך עדיין התמהיל הבלתי אפשרי הזה הגורס בתמימות מתוקה 'מה קרה?' ו'מה יש בזה?' מפעפע ואחוז בעוכרינו, לצערנו. ההשלכות הגדולות נוגעות בעיקר לצעירים בגילם (אך לא רק). הם לומדים ב'דתי', מתבקשים 'לבוא למניין', 'להתחבר לרוח' בזמן שהם מקבלים ליגיטימציה הורית\חינוכית, בלי להכליל, ש'אפשר לשלב תרבויות' ואף להתלהב ממגוון נושאים בעייתים כאילו הם 'עוד אדם תרבותי כלשהו בעולם'.
ביננו, MTV או בגרסתה הנוכחית אין ספור ערוצי מדיה, תכנים וסמלי "תרבות ופנאי" - אינם עולים בקנה אחד עם המגמות הרוחניות אליהן אנו מנסים לחנך. במצב התוכן הנוכחי בו הכל נגיש ובשפע, תחומי עניין רבים (ואפילו ספורט) מאדירים את 'הכוכבים' והופכים ל'מקורות מעוררי השראה' המדליקים את הדור הצעיר. זה המצב. החבר'ה 'רק' רוצים חולצה של כוכב ספורט אהוב, למשל וזה נראה לנו 'לא נורא', אך אפשר לראות בעיניים את ההתלהבות התמה הולכת ומתבזבזת בלאט למחוזות אחרים לגמרי. נגנבת. נושאת עיניים לדמויות 'מורמות מעם' שלא היינו רוצים שלידינו\חניכנו יהיו כמותן.
4. אולי אי אפשר לתקן את הכל ברגע, אך פטור בלא כלום אי אפשר ואין לנו להתייאש. הגיע הזמן שנקח בחשבון את שורת התשלום הקיימת בכל תרבות אחרת שאיננו שלמים איתה באמת ובתמים. יש מחיר עצום להלעטת הדמיון בסמלים וכוכבים. התהלבות ממשהו - זה עניין גדול ומשפיע. לבישת סמל מהווה הצהרת משמעות כבירה. כן, חולצת כוכב זאת אמירה צעירה חזקה מאוד גם אם למבוגרים מסביב נדמה שמדובר ב'שטויות'. אם ברור לכולנו שלא היינו רוצים את החבר'ה הצעירים ככוכבי MTV או כדורגל, למה אנחנו נותנים להם לשדר לעולם שזה מה שמדליק אותם? מדוע איננו מודאגים מזה שזה מה שמלהיב אותם? ואולי, במחשבה שניה, הכל מתחיל בנו. יש בעיה: אנחנו משוחדים. זה עושה לנו "טוב". זה מעניין אותנו. נכון, קשה לנו לוותר על זה בעצמנו. אבל אולי הדור הבא יעניק לנו דחיפת מוטיבציה לחבק (לפחות בפומבי) אך ורק את מה שאנחנו שלמים איתו במאה אחוזים?
הכותב הוא עורך ומנהל תוכן, מוזיקאי, יוצר הסרטים "מדריך למתבונן האמיץ" (זמין כעת לצפיה ללא עלות), "אבא עם אלוקים", "רווק עם אלוקים" ועוד