
מאז מלחמת יום הכיפורים ישנה ציפיה בציבור הישראלי לוועדות חקירה שיעשו עבורנו את העבודה. ישנו רצון ש'ההם שם למעלה' יקחו אחריות למחדלים שמהם סבלנו, גם אם הם במידה מסויימת המחדלים שלנו.
אכן, בכל ארגון השואף להשתפר, אירועים רעים, החל ממאזן רווח שלילי ועד לתרמית ופשע, יש צורך בחקירה, הסקת מסקנות אישיות והדחה. התהליך הזה נחוץ לצורך תיקון הכשלים כדי שלא יישנו בעתיד, והענשת האשמים למען יראו וייראו מצד אחד ולהביא על עונשם את אלו שחוללו את המחדל.
מדינת ישראל איננה ארגון. מדינת ישראל היא חברה תוססת בימים כתיקונם, וחברה מקוטבת בימים אלו. צבא הגנה לישראל הוא מיקרו קוסמוס של החברה הישראלית, ושורת הרווח וההפסד שלו גוזרת חיים ומוות על כולנו. וועדת החקירה הממלכתית היתה אמורה להיות כלי מעין משפטי שיגיש דו"ח לחברה על בעיותיה שלה ועל מי שחוללו בעיות אלו.
ואולם בחברה מקוטבת, שבה הניכור והשנאה גוברים על האחדות, אין אפשרות להקים וועדת חקירה נטולת פניות שמסקנותיה תהיינה מקובלות על כלל הציבור. החוק הנוכחי שלפיו הוועדה ממונה על ידי נשיא בית המשפט העליון לא רלוונטי לחלוטין במציאות שבה כבר למעלה משנה אין נשיא לבית המשפט העליון, בגלל הקיטוב, הניכור והשנאה. ממילא זהותו של הנשיא הממנה תפסול את הוועדה ואת מסקנותיה מראש בעיני אותו הצד בציבור שאיננו רואה באנשי הוועדה בשר מבשרו.
בעוד שהקמתה של וועדת חקירה עודנו עניין לעתיד (הרחוק?), התפטרויות ראשי זרועות הבטחון שנתפסים כאחראים לאסון שמחת תורה יצאו לדרך. ואולם גם כאן, בדומה לוועדת החקירה, ההתפטרות איננה מהווה תיקון למצב.
לכאורה, התפטרות הרמטכ"ל ויתר גורמי הבטחון הבכירים היא הודאה בכישלון, לקיחת אחריות ומתן אפשרות לדור הבא לבנות את חגורת ההגנה של מדינת ישראל. בפועל, כפי שניתן לראות בנקל בערוצי תקשורת מסויימים, ההתפטרות היא עוד מהלך בעימות הפוליטי-תרבותי על זהותה של מדינת ישראל. הבידול שיוצרים דוברי הימין בין הטלת האשמה על הדרג המקצועי בלבד, עד כדי האשמתו בסיוע ישיר או עקיף לאסון, הופכים את ההתפטרות להוכחה נצחת בדבר אשמתם המלאה והבלבדית של ראשי הצבא. במצב זה התפטרות ראשי הצבא איננה מסייעת לבנייה מחדש של זרועות הבטחון אלא היא קריעת קרע נוסף במרקם המרוסק של החברה הישראלית המדממת.
הדרך הראויה להבנה והפנמה שהאחריות לטוב ולרע היא של כולנו היא להסתפק בתחקיר מבצעי. עלינו לוותר על וועדת חקירה שתהפך לזירת התגוששות פוליטית, כמו גם על מכתבי ההתפטרות שרק יהוו עוד צעד בקריסה החברה הישראלית.
הוויתור על טקסי החקירה וההתפטרות המוכרים יאפשרו לנו להבין שנועדנו לחיות ביחד על כברת האדמה הזו, אלמלא נהיה ביחד ככל הנראה לא נהיה. האשמה, האחריות, כמו גם ההצלחה והתקווה הם של כולנו.