קולה, אמריקה וטראמפ

1. הליכה קלה בעיר ואפילו בשכונות מסוימות עשויה לגלות לכם את קיומו של אחד הנושאים השקטים: השתלטות חוקית של חברת קוקה קולה על המרחב הציבורי.

לפעמים ברדיוס מאוד מאוד קטן תמצאו את עצמכם מוקפים בשלטי פרסומת של החברה. הם מציצים עליכם מכל פינה. תלויים על חנויות רבות לממכר מזון, 24 שעות, 7 ימים בשבוע וצועקים (לפעמים פעמיים באותו שלט!): 'קוקה קולה'. חברת המשקאות אינה היחידה ולצידה יש עוד כמה גופים\חברות המפרסמות עצמן על שלטי עסקים.

בשטח המצב נהיה קשה: בשטחים רבים נדיר למצוא חנות 'רגילה' המחזיקה בשלט ובו שם העסק ושירותיו בלבד.

2. לא מזמן, חנות מאוד מצליחה שאני נוהג לקנות בה עברה מיקום. במסגרת החדשה, החליט הבעלים לוותר על שלט פרסומת של חברות שונות 'המשלבות בין פרסומת לעצמן לבין העסק', למרות ההרגל. במקום זאת, הוא התקין שלט חדש ויפהפיה, נקי מפרסומות. כאיש העוסק בפרסום, ניסיתי להבין מדוע ויתר על התענוג. בתגובה, המוכר נקב באוזניי בסכום שהיה מקבל מדי שנה תמורת הפרסומת ששילב השלט. פי נפער בתדהמה; הסכום לא היה משתלם בעליל בעיניי ביחס לתמורה הניתנת: פרסומת שעומדת כל הזמן, ברחוב ראשי. לקח לבעלים כמה עשרות שנים לוותר על מנעמי השלטים וכנראה שהמעבר לחנות החדשה עודד אותו להתעורר סופית.

3. זאת בעיה: בלי ששמנו לב, הפרסומות הקבועות הללו במרחב הציבורי הופכות את הרחוב למחובק מיתוג עולמי נטול נשמה. קוקה קולה, אחת הבולטות ביותר, נמצאת שם באדום עז התופס את העין לא פחות משם העסק הנמצא לפעמים בין שני סמלי המותג באנגלית. קוקה קולה היא סמל על מוזר: למרות שכולנו מודעים למחיר היקר מול המתחרים ולענייני בריאות - אנחנו בפנים. שנים. הצליחו למכור לנו את זה למרות שהאמת היא שקוקה קולה זה בסך הכל משקה לא בריא המבוסס על פרסום אגרסיבי, עמוס דימויים הקושרים אותו איכשהו לעולם מושך ורענן ותו לא. ככה עושים את זה באמריקה: מוכרים לך ואתה משלם מה שנדרש כדי להרגיש משהו תחושתי מדומיין שהוא 'מעבר' למוצר עצמו.

4. היו זמנים שאמריקה הייתה יעד נחשק וחלומי ל'חיים אחרים ויפים יותר'. למרות שהחלום האמריקאי נמצא בדעיכה, עדיין, אנחנו חיים אמריקה. היא נמצאת מסביבנו ולפעמים, לצערנו, בתוכנו. הנוצץ הנחשב הזה מתחיל בטעם פיזי כמו קולה הנגישה להמון וממשיך הלאה להחשבת ייתר של מותגים טכנולוגים בניחוח אמריקאי (למרות המחיר המופקע מאוד).

טוב, במוצרים אלקטרונים אפשר לספר לעצמנו שמשהו פה 'איכותי יותר' ו"שווה את המחיר המופרך". אך מבט פנימה יגלה לנו בנקל שאנחנו מאוהבים-משועבדים לתחושה שמעניקים לנו מותגים שמספרים לנו אמריקה.

5. למה? כי הם שם 'הגדולים והחזקים' - 'יודעים מה הם עושים'. קולה, טכנולוגיה - זה כסף קטן לעומת תחושת הביטחון שמעניקה אמריקה לאזרח הישראלי התמים. במשך עשרות שנים אנחנו מתרגשים באמריקאית ואזוקים אליה בחבלי בידור וצרכנות. לכאורה, אלו "עניינים לא מזיקים במיוחד". רק לכאורה, אבל עזבו את זה. כשהסיפור מגיע לקבלת החלטות מדיניות - אך טבעי הוא שנמשיך לקבלן בניחוח אמריקה. אי אפשר לאחוז את החבל בשני קצותיו; מצד אחד להעריך מאוד את המשמנים האמריקנים המענגים את בלוטות הרגש המופלא בשלל עניינים ומצד שני - לבכות מרה כשאנחנו נאלצים להיגרר להחלטות מדיניות שאינן עולות בקנה אחד עם מה שנכון עבורנו, כעם.

זה עצוב ואי אפשר להשתחרר ממה שנתפס אצלנו כתלות באמריקה ביום אחד. אבל אפשר להתחיל במה שבידינו: "תרבות", צרכנות ובידור. זה לא אומר שצריך להפסיק לשתות קוקה קולה מחר. אבל בפעם הבאה שאתם מתרגשים באנגלית ממשהו תחשבו גם על מחירי השיעבוד היוצאים לנו מהדביקות האמריקנית הזאת. אחרי היום שבו נניח את הקולה בפרופורציה יגיע היום שבו נדע גם להגיד לאמריקנים בפשטות: אתם חמודים ואנחנו אוהבים אתכם, אבל יש לנו מדינה משלנו ורק אנחנו קובעים בה לעצמנו. על גבי האקסיומה הזאת נשמח לשתף פעולה טכנולוגית, ביטחונית, כלכלית.

הכותב הוא עורך ומנהל תוכן, מוזיקאי, יוצר הסרטים "מדריך למתבונן האמיץ" (זמין כעת לצפיה ללא עלות), "אבא עם אלוקים", "רווק עם אלוקים" ועוד.