דבריו של הרב דב לנדו, ראש ישיבת סלבודקה, על הציונות הדתית ורבניה, ממשיכים לעורר הדים בעולם הישיבות הציוניות.
בראיון לערוץ 7 מתייחס לסוגיה הרב חגי לונדין, ראש ישיבת ההסדר בחולון ור"מ בישיבה בשדרות, מרצה במוסדות רבים ומחבר סדרת הביאורים לכתבי הרב קוק.
את דבריו פותח הרב לונדין בהצבת שתי הנחות מוצא ראשוניות: "ראשית, היינו שמחים מאוד שלא לקיים את ראיון הזה ולהערכתי בעולם התורה החרדי עצמו פחות מרוצים מפרסום הדברים. נראה שהשיחה הזו הוצאה מהקשרה החברתי. היא נאמרה מן הסתם לבחורי ישיבות, ומי שהחליט להוציא אותה החוצה לא עשה שירות טוב לעם ישראל ולעולם התורה, אבל משהדברים יצאו הם מעוררים גלים".
"באופן אישי אני ואחרים מקבלים שאלות מתלמדים שנמצאים במבוכה. יש כאן גדול בישראל שיוצא באופן חריף נגד עולם התורה הדתי לאומי ועכשיו צריך להתייחס לזה".
"הנחת מוצא שנייה היא שהשיחה בינינו היא לא שהרב חגי לונדין בא להגיד דברים לרב לנדו. אנחנו לא באותו דרג. יש היררכיה בעולם התורה וכמו שדובר בית החולים מסוים לא מגיב לראש שיטה רפואית בהדסה עין כרם, אלא מנסה להציג את הגישה של בית החולים שלו מול הגישה האחרת", אומר הרב לונדין ולשאלתנו אם עצם האמירה הזו של ראש ישיבת הסדר אינה מציבה את עולם התורה הציוני דתי על רבניו בפחיתות מול העולם החרדי, הוא משיב ואומר כי דבריו מתייחסים אליו עצמו "כראש ישיבת הסדר זוטר", כהגדרתו, ולא בהתייחס להצבת עמדתו של הרב קוק מול העמדה החרדית. "אני רק בא להציג את הדרך שלנו ואין כאן חלילה השוואה ביני לבין הרב לנדו".
בהתייחס לפערים בין השיטות אומר הרב לונדין: "יש לנו כבוד עצום לעולם התורה החרדי ולגדולים כמו הרב לנדו, אבל אנחנו בפני סוגיה שמופיעה לאורך ההיסטוריה, מחלוקת בין שיטות שונות בבתי המדרש, איך מתייחסים לכל שיטה. יש גדולי ישראל בשני הצדדים. יש תלמידי חכמים ענקים בציונות הדתית שחושבים אחרת מהרב לנדו. אני לא מדבר על אותם שלא חושבים שיש תלמידי חכמים גדולים בציונות הדתית. רוב הציבור החרדי מבין שיש עולם תורה שלם בציונות הדתית, ובתוך כך יש מחלוקת בין שני בתי מדרש. כשיש מחלוקת בין שני תלמידי חכמים ובין שני בתי מדרש, יש כלל שהוא עשה לך רב. כל אחד הולך לפי רבותיו בתנאי שהוא מתייחס בכבוד לתלמידי החכמים של בית המדרש האחר".
בהמשך, אומר הרב לונדין, "אנחנו נותנים למציאות לברר את דרכה. לתת לקב"ה להכריע איך הדברים יתנהלו במציאות. לדוגמא, לפני 300 שנה היה המאבק הגדול בין החסידים לליטאים, נאמרו דברים חריפים והמציאות הכריעה ונוצר איזון בין שני הצדדים ובמבט היסטורי רואים איך כל צד איזן את הצד השני. לפני כמאה שנים היה ויכוח גדול בין גדולי ישראל ביחס לעלייה לארץ ונאמרו דברים חריפים לכאן ולכאן. לכל צד היה את נקודת האמת שלו. היום נראה שהוכרע לאן הקב"ה הוביל את המציאות. עליה לארץ הפכה לעובדה מוגמרת ורבים ממתנגדי העלייה נמצאים בתוך המהלך גם אם הם לא יגידו את זה. הם יישרו קו עם ההנהגה שהקב"ה הוביל בעולמו".
כך, אומר הרב לונדין, הדברים גם בוויכוח הנוכחי סביב גיוס תלמידי חכמים. "אנחנו דוגלים על פי גדולי התורה שלנו שזו מצווה חשובה ואנחנו מודעים גם לנזקים המתלווים לכך, וההתנגדות החרדית עוזרת לנו לדייק את הדברים. יש אמת גדולה בדרך שלנו והמלחמה הזו האמת הזו התחדדה. להערכתי בעוד כמאה שנים רבים בציבור החרדי יצטערו שהסבים שלהם לא היו יחד אתנו בשירות הצבאי. המציאות מלמדת לאן הקב"ה מוביל את הדברים.
לשאלת יחסם של תלמידי הישיבות הציוניות לסוג כזה של מענה, אומר הרב כי במציאות הנוכחית, בעיקר לנוכח המלחמה, אין רגשי נחיתות של בית המדרש הציוני מול זה החרדי, אלא להיפך. הרב מציין בדבריו כי התלמידים שפנו אליו בעקבות דברי הרב לנדו לא הגיעו מתוך תחושה שעולמם הרוחני והאידיאולוגי התערער, אלא מתוך קושי שנובע מעצם הידיעה שתלמיד חכם גדול אמר דברים חריפים כלפי הציבור שלהם. לתחושתו והערכתו לא העובדה שיש מחלוקת ונאמרים בה דברים חריפים תפיל את תפיסת עולמם.
"צריך מאוד להתאמץ כדי לא להבין את הכיוון שאליו מובילים בתי המדרש של הציונות הדתית. כשעם ישראל נלחם על חייו לא אנחנו הם שצריכים להצטדק בגלל שאנחנו נלחמים. מי שצריך יותר להסביר את דרכו הוא בית המדרש השני".
עוד שאלנו את הרב לונדין אם להערכתו יש קשב בציבור החרדי לאמירה של ראש ישיבת הסדר כדוגמתו, והאם דברי ראש ישיבה חרדי משפיעים על תלמידי הציונות הדתית, או שקיים חיץ בין שני העולמות, ובהתאם אין השפעה הדדית.
"כל הדיונים הווכחניים הם כלי שאבד מהעולם. תרבות לא עובדת היום בצורה כזו. אין מקום שבו יושבים גדולי ישראל ודנים. התרבות פועלת בצד הנפשי ובצד הזה כל אחד ממשיך עם הרב שלו. דברים שלי לא משפיעים על הציבור החרדי ולהיפך. מה שכן קורה הוא המציאות, כלומר הקב"ה. והמציאות כיום היא שגלי המציאות מובילים לכך שעם ישראל נלחם על חייו, בתוך הציבור החרדי יש הרבה יותר הערכה כלפי הדרך הדתית לאומית מאשר לפני המלחמה. אני שומע את זה מהרבה מאוד כיוונים".
אולי זה בדיוק מה שגורם לרב לנדו לומר את דבריו, שבפועל נאמרו כמענה לתלמיד ששאל על היחס המכובד לעולם התורה הציוני דתי שבו גם לומדים תורה וגם נלחמים ומוסרים את הנפש. האם יתכן שדווקא ההבנה שהרחוב החרדי פוקח עיניים בהערכה כלפי הציונות הדתית מביא להתבטאויות חריפות שכאלה? "יכול להיות", משיב הרב לונדין "ולכן כל אחד יעשה את שלו ונראה לאן המציאות תוביל. הדיבורים נאמרים, אבל המציאות נהיית יותר בהירה מיום ליום ומשנה לשנה".
"הרב לנדו אומר את האידיאולוגיה שלו וזה תפקידו. יש כוחות שפועלים באופן אחר, ודברים יגיעו למקום המדויק שאליו הם צריכים להגיע. תפקידנו הוא לא להתעמת באופן ווכחני מול הדברים, אלא להמשיך לעשות את שלנו. מה שחשוב הוא שבחורי ישיבה דתיים לאומיים לא יחושו שאם גדול אמר את עמדתו נגדם המשמעות היא שדרכנו מוטעית. יש ויכוחים בין בתי המדרש, אנחנו ממשיכים לעשות את שלנו והקב"ה מוביל את הדברים".