קריקטורה בעיתון קטארי מראה זקן ערבי יושב כשבגבו מפה של ארץ-ישראל מן הים עד הנהר, מפתח גדול בידו, מסמן לטראמפ, המגיע לקראתו עם שתי מזוודות מלאות בדולרים, לעצור: "פלסטין לא למכירה", הוא אומר לו בזעף. הנה עוד המחשה לשאיפה הערבית לחסל את ישראל ולהפוך את שטחה ל"פלסטין".
הן זה מה שהיה בייסוד המתקפה החמאסית על ישובי עוטף עזה, שנועדה בעצם להביא להשתלטות על חלקים נכבדים מישראל, בכוונה להגיע עד אשקלון, נתב"ג, דימונה. אלפי מחבלים פרצו את הגדר ב-120 מקומות, וכל שהצליחו זה לחולל טבח נוראי – עד שנבלמו.
במשך כמה שעות השתלטו הברברים על שטח בתחום ישראל, אך החלום למוטטה התנפץ עד מהרה. לצד הנרצחים הישראלים נותרו בשטח מאות גופות של המחבלים, הרס רב, חטופים שנשלחו למנהרות החושך בעזה, וטראומה ישראלית שלא פגה עד היום.
יתכן שיעדם היה גם חוות השיקמים המיתולוגית, ביתו של אריאל שרון ז"ל, אבי תוכנית העקירה הישראלית מהרצועה, ומיישמה. ביום ששי נערכה שם האזכרה השנתית לראש הממשלה לשעבר. האם משתתפי האירוע היכו בשמו על חטא איוולת ההתנתקות? על הפקרת רצועת עזה לידי שלטון חמאס?
שהחמאס, אירגוני הטרור האחרים, המוני איסלאמיסטים ברחבי העולם הערבי, אינם רוצים בשלום עם ישראל, הדבר התברר לחלוטין לפני 500 יום, במתקפת 7 באוקטובר שתפסה את צה"ל עם "המכנסיים למטה".
זו היתה פריצה אל ישראל שמלפני 67, מתוך שטחים שנמסרו בהפקרות לאויב בלא הסכם, באופן חד-צדדי, בהחלטת מנהיג שאיש לא ציפה זאת ממנו. נסיגה שבעיני הערבים פורשה כביטוי של חולשה ישראלית שיש לנצלה.
ישראל עשתה מה שאף ערבי לעולם לא היה עושה – ויתרה על שטח. ובמזרח-התיכון אין ביטוי בוטה יותר לחולשה מאשר נסיגה משטחים. שורשי ה-7 באוקטובר הם אפוא באוגוסט 2005, כשישראל ביצעה טרנספר עצמי לעשרת-אלפים מאזרחיה.
המוסלמים הקיצונים אוהבים אדמה יותר מאשר אדם. שליטיהם נכונים להקריב מיליונים מבני עמם ורק לא לוותר על סמ"ר אחד משטח שהם לוטשים עיניהם אליו. לאחר פינוי סיני בהסכם השלום עם מצרים, נותר עדיין בידי ישראל קמ"ר אחד בטאבה. מצרים היתה נכונה לפוצץ את הסכם השלום אם לא תקבל לידיה גם טריטוריה זעירה זו, וכך היה.
במתקפת יום הכיפורים, הביאה מצרים בחשבון שתכבוש שטח בסיני במחיר חייהם של מיליון חיילים. חמאס, המשולהב בקנאות איסלאמיסטית, ידע שמתקפתו תעלה לו בחיי אלפי חיילים שלו ובחיי המוני תושבים ברצועה. זה לא עיניין אותו. העיקר שישתלט על שטח ישראלי ויטבח ביהודים.
במלחמת 'חרבות ברזל' נהרגו רבבות עזתים, שהופקרו לגורלם המר בידי שלטון האימים של חמאס. הסיוע ההומניטרי שמוזרם לרצועה נחמס בידי אנשי חמאס. מראה הרצועה המשוטחת, והמוני בני-אדם שחיים תחת כיפת השמיים, בחורבות ובקור, עוררו את חמלת המערב, אך גם הציפו את רעיון הטרנספר-מרצון שהטיח לאוויר הנשיא טראמפ.
האם יש לרעיון זה תוחלת? יפי-נפש בעולם ואצלנו התחלחלו למשמע המילה טרנספר. זהו טיהור אתני – זעקו. לא כך קרה, כאשר יהודים הועברו מבתיהם ברצועה לקרווילות בתוך הקו הירוק.
העברות אוכלוסין נעשו לעשרות מיליוני אזרחים על אדמת אירופה במאה העשרים. הן לא כונו טיהור אתני. במקרה שלנו, סיבת העברת האוכלוסין, אם תבוצע, היא התנאים הלא-אנושיים שהם שרויים בהם, וכמובן כוונתו המוצהרת של חמאס – גם לאחר המכה שספג – להשמידנו.
ארגון הטרור הוא זה שניסה לבצע בנו טיהור אתני ולזכות באדמה ה"קדושה". חמאס, הרש"פ ותומכיהם יעשו ככל יכולתם למנוע את תכנית ההגירה של טראמפ. האדמה, לא האנשים, היא שחשובה להם.
כמובן, מיד לאחר ההצהרה הדרמטית על הטראמפספר, קמה זעקה בעולם הערבי. עיתונים קטארים הדגישו, כי "קטאר תומכת בעמידתו האיתנה של העם הפלסטיני על אדמתו" והגדירו את תוכניתו של טראמפ כ"פשע נתעב". היו מי שקראו לשיבת הפליטים הפלסטינים ל...תחומי ישראל.
"אתה איש של כסף, איש עסקים ואתה שואף לפרס נובל לשלום", נכתב בעיתון ערבי בפנייה לטראמפ, "אז השכן שלום בפלסטין. החזר אל עריהם וכפריהם את אלה שגורשו בשנת 1948. החזר את תושבי עזה לעוטף, לבאר-שבע, אשקלון, יפו, לוד ורמלה, מהן הם גורשו בשנת 1948 ואז תהיה ראוי לקבל פרס נובל לשלום"...
אבל מה כי נלין על עיתון קטארי, כאשר עיתון עברי, שוקוניסטי, מנהל קמפיין מזוויע נגד נשיא ארה"ב – רק משום שהוא תומך נלהב בישראל.
דברי הנאצה כאן ושם נגדו אינם מרתיעים את דונלד טראמפ. ימים יגידו אם תוכניתו הנועזת לחיסול שלטון חמאס, לפינוי עזה מתושביה ושיקומה, היא בת-ביצוע.