שורדת השבי אמילי דמארי התייחסה היום (ראשון) בראיון לתקשורת הבריטית לניתוחים המורכבים שעברה באחרונה כדי לטפל בפציעות הקשות מהשבעה באוקטובר שלא טופלו כראוי במהלך 471 הימים בהם היתה נתונה בשבי חמאס.
"הכאבים והצלקות מסמלים עבורי חירות, תקווה וכוח. הניתוח ביד וברגל הלך הרבה יותר טוב ממה שציפית. ההחלמה שלי עוד תיקח זמן, היד שלי לעולם לא תחלים במלואה אבל הכאבים האיומים שחשתי במשך שנה וחצי אחרי שהעצבים שלי נתפרו יחד בניתוח הראשון שעברתי בבית החולים שיפא בעזה - אינם עוד".
"הרופאים והאחיות עשו עבודה מדהימה. הכאב הנורא שהיה לי במשך שנה וחצי – בגלל טיפול לקוי בשבי ירד משמעותית. עכשיו, עם שיקום ופיזיותרפיה, אני מקווה שהיד שלי תחזור לתפקוד טוב יותר מבעבר", הוסיפה.
בפוסט שפרסמה בהמשך כתבה: 'היי, אני ד”ר חמאס', זה מה שאמר לי הרופא ב”שיפא” לפני 'הניתוח'. מאז עברו 17 חודשים ועכשיו הגיע הרגע שכל כך חיכיתי לו – הניתוח האמיתי, במרכז הרפואי שיבא.
אני זוכרת את עצמי יושבת בשיפא ב-7.10, מסתכלת על חלון קטן שהיה שם, כשאני מרגישה את היד שלי מפורקת והרגל שלי ירויה מהכדור שפגע בצ’וצ’ה שלי, הכלבה האהובה שלי, הדבר הכי יקר שהיה לי 11 שנים. מרוב טירוף לא הספקתי בכלל לחשוב על זה, הרי חטפו אותי לעזה יחד עם שני חברים טובים, רצחו את השכן שלי, השארתי את אמא שלי ואחי עם אישתו והבנות ומי יודע מה יקרה איתם...
ואז הרגע הזה הגיע – הכניסו אותי לחדר ניתוח כשמולי גופה, אני רואה את השמיים הכחולים שהיו צריכים להיות אפורים ביום כזה. מבקשת מאלוהים שישמור עלי. ואז התעוררתי כשד”ר חמאס מודיע לי שאין לי שתי אצבעות והפצע ברגל נשאר פתוח עם ארבעה תפרים במקום 16".
"היום, אחרי 17 חודשים, הגיע הרגע שלי להחליף את שיפא בשיבא ולקבל סוף סוף טיפול ראוי. אני שלמה עם הפציעה שלי, שלמה באמת. אני יודעת שיש עוד החלמה לפנינו, אבל הפעם אני מוקפת במשפחה וחברים שאני אוהבת וזה מה שחשוב. אני גאה בנכות שלי, ואיתה אנצח.🤟🏼"גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי", כתבה.
אמילי, בת ה-28, נורתה כאשר פרצו מחבלי חמאס לביתה בשכונת דור צעיר שבקיבוץ כפר עזה. היא סיפרה שכבר במהלך ההשתלטות האלימה על הבית ירו המחבלים למוות בכלבתה בזמן שחיבקה אותה, וכך נפצעה בידה השמאלית וברגלה הימנית מהירי.
לאחר שחרורה מהשבי תועדה אמילי בשיחת וידיאו ראשונה עם אחיה תום, מסמנת "וי" בידה הפצועה, עם חיוך רחב, והפכה לסמל. "אימצתי לחלוטין את היד הפגועה, את הכאבים, ואת הצלקות".