אלי שרעבי ענק אחד, דוחה אלף ביזיונות גיחוכים וקללות של פוליטיקאים ועיתונאי חצר, זה על זה ואלו על ה'הם'.
רחוב אחד של אנשים דומעים, המניפים דגלים בלוויה משולשת, דוחה אלפי הצהרות אפוקליפטיות, על שריפת המדינה, אובדן דרך, וריב אחים.
תמונה אחת של פצוע משוקם בזכות מלאכים בלבן ומתנדבים באזרחי, דוחה מאה פוטושופים בזויים של ראש ממשלה בידיים מגואלות בדם אדום, ועוד שפע קריקטורות משפילות ואנטישמיות בייצור עצמי.
ההוא שניגש אלי בסתם של יום חול ואומר בקול צרוד ועיניים דומעות - 'תודה' דוחה את כל ההבדלים הדקים, המגזריים, המפלגתיים והעדתיים, שאנחנו מתעקשים לסמן על מצחנו כאות קלון.
ההתגייסות, ההתנדבות, השותפות, האהבה, החיבוק, התרומות והאיכפתיות, שוטפים, מטהרים ומטאטאים לצידי הדרכים, את כל השיסוי, הקללות, הפלגנות והפירוד.
כי ככל שאנחנו מתאמצים לשכוח את עצמינו לדעת, וככל שאנחנו מתעקשים לחשוב רע וחסר, וככל שאנחנו מתמכרים למפריד ולהבדל, באה המציאות וטופחת על פנינו טפיחה הגונה ומזכירה לנו את יופיינו הבוהק. את הטוב ואת האיכפת שקיימם בכל פינה. את האנשים המופלאים, שהם מי שאנחנו באמת.
אז מציע לכם מניסיון רב שנים ואישי לא להתבוסס במי אפסיים של מה אמר ההוא על ההיא אלא רחצו והטהרו במים זכים וטהורים של דמויות כבירות ומעשים נפלאים.
"יתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם".