בתודעה שלנו התקבע חג פורים כניצחון מוחלט על כוחות הרשע, ולכן הוא החג בה"א הידיעה שבו אנו שמחים. אולם חז"ל מעירים את תשומת ליבנו ש"אכתי עבדי אחשוורוש אנן" – נותרנו עדיין תחת שלטונו הקפריזי של אחשוורוש (ולכן גם לא אומרים בפורים את תפילת ההלל).
מתברר שלחכמים היה מבט שונה על המילים "ניצחון מוחלט": אויבי העם היהודי הוכו שוק על ירך; התהפכה מגמת ההתבוללות שהייתה בתחילת המגילה; וההנהגה של מרדכי הוכרה על ידי רוב העם. כל זה לא סותר שאסתר נותרה חטופה עד סוף ימיה בבית המלך; מיעוט המשיך לשנוא את מרדכי; ואויבי היהודים החלו לאגור כוח לקראת הסבב הבא שיתרחש מספר דורות לאחר מכן, הפעם בלבוש יווני.
בפורים תשפ"ה המצב דומה: טבעת החנק סביב ישראל הוכתה קשות; התרבות הישראלית עוברת תהליך 'מסורתיזציה' מואץ; ואט אט מסתמנים הכוחות החדשים שמחליפים את האליטה המסואבת. לא סותר שבמקביל הערבים אוגרים כוח לקראת הסבב הבא; ושהשמאל המזדקן, ברשעותו ובכספו הבלתי נדלה, ממשיך לנסות להחליש את הרוח הלאומית.
יש משהו חזק יותר מהכל – הקדוש ברוך הוא! המלחמה תמשיך ובסופה החמאס יהפוך למטרד שולי; איראן תתמוטט; הדמוגרפיה היהודית תגדל והנחת תפילין תהפוך לחלק ממערכת החינוך הישראלית. ככה עובד עולמו של אלוקים – התקדמות מניצחון לא מוחלט לניצחון לא מוחלט – וזהו הניצחון המוחלט.