1. בשנים האחרונות אני נתקל המון פעמים במושג 'צמיחה' ו'מינוף עצמי'. מאמנים, סופרים, דמויות שלקחו על עצמן לעורר השראה ופרסונות בניחוח הצלחה משנעים אותנו לקום מהבנוניות ולנוע במרץ לעבר 'צמיחה' כלשהי. לרוב, מדובר בצמיחה כלכלית, השגת תשומת לב או מעמד כלשהו.
ביחס ל'צמיחה' הצומחת מכל פינה - כמעט ולא מדברים על מה שבאמת יעזור לנו בחיים האלה: צמיחה מבפנים. כאישיות. הווי אומר: שאיכשהו, בעזרת 'מהלכי צמיחה', אתגרים וחשיבה נכונה - נתקדם קצת באיך שאנחנו תופסים את החיים. למשל: נתעצבן פחות על מה שמעצבן אותנו, נאהב יותר את מי שקשה לאהוב, נחבק את המציאות המכוונת של חיינו, נדע לסלוח בקלות, נלמד לוותר ולהיות שמחים בחלקנו המשתנה. במשפט אחד: נהיה 'אנשים טובים' יותר במובן העמוק והאוניברסלי ביותר.
2. יהיו שיקראו למה שאני מתאר כאן 'צמיחה רוחנית'. יהיו שיקראו לזה 'עבודת המידות'. בסופו של דבר, איך שלא נקרא לזה - שם טמונה הצמיחה האמיתית והמתגמלת ביותר מבחינת האלמנט הרדוף 'אושר'. דא עקא, יש בעיה: מהצמיחה הפנימית שלנו אף אחד לא ירוויח כסף. סוד שמור גורס ש"אם באמת טוב לך - סביר להניח שלא תחליף בקרוב את הספה בסלון". הספה היא שם קוד לצורך לאלחש את הקיום, לקנות, להתחדש ולהתרענן כל הזמן כדי להרגיש שהחיים זזים. אם נזרום עם שם הקוד "הספה", כל קניה מחזיקה מעמד עד "הספה" הבאה וחוזר חלילה. בד בבד, אתה נשאר אותו אדם קטן כשהיית; מתעצבן באותן רמות (אולי אפילו יותר?), לא מקליל, קשה לך לאהוב בחינם, ו'לוותר' נשמעת כמו דרישה שמתאימה לילדים בלבד. אתה יכול לגדול כלכלית ולגבש מעמד מקצועי נכבד - אבל בסוף, אתה פחות או יותר אותו אדם.
3. מבאס לדעת, אך כשאין מוטיבציה לצמיחה פנימית אמיתית והאדם מודד את צמיחתו לפי ההתקדמות בענייני כסף ומעמד דיגיטלי או מקצועי - הדברים הטעונים עבודה עצמית כדי להפוך בפשטות לאדם טוב יותר - לא נעשים מאליהם. אדם קרוב אצל עצמו ומודע להיותו 'אדם קטן' או שוחה מצטיין בבריכת הבנוניות ובעומק הלב - זה כואב כי פוטנציאל הצמיחה הפנימית מצוי בכולנו. אמנם נהוג להפטיר היום "ככה אני" ולהתגאות בתחושת "שלימות" מדומה. אך מיותר לציין שבסגנון הדיבור הזה אין שלום אותנטי בין האדם לעצמו. שהרי בתוכנו, כולנו רוצים להיות טובים יותר במה שחשוב ולהשתנות; לא לכעוס, לאהוב עד בלי די, לוותר לכולם, להיות אדם. גדול.
4. גם מי שעובד על מידותיו אינו מושלם, אך הוא מודע לכך שהוא בעיצומו של תהליך מתמשך שיכול לקחת גם חיים שלמים. אך עצם הידיעה שהוא בתהליך לעבר המושלמות האמיתית (המידות, הפנימיות) - נוסכת בו תחושה של שלום עם עצמו גם אם אינו מושלם. אין ספק, אנשים שצומחים מבפנים מחליפים פחות ספות. טוב להם במושב שלהם. העניין הפנימי נוסך בהם חיות טבעית. היא אולי לא מזינה את כלכלת הספות ושלל הדברים היקרים והמיותרים שמנסים למכור לנו - אך אלו האנשים שהופכים את העולם לטוב יותר. בעולם הזה הם לא יקבלו על זה פרס, אבל הם לגמרי בסדר עם זה.
נדב גדליה הוא עורך תוכן ומגיש סרטונים וטקסטים, מוזיקאי, יוצר הסרטים "מדריך למתבונן האמיץ" (זמין כעת לצפיה ללא עלות!), "אבא עם אלוקים" ו"רווק עם אלוקים".