לקראת חג מתן תורה כל יהודי וכל יהודייה אמורים לשאול את עצמם האם הם לומדים מספיק תורה? פעמים רבות התשובה היא לא! הרצון קיים, אבל קצב החיים המטורף שלנו מספק לנו תירוצים למכביר.
כדוגמת אי-הקדשת זמן לכושר גופני, שהתירוצים לכך לא ימנעו את התקף הלב חלילה; כך גם ביחס ל"כושר רוחני" - מי שלא יקדיש לו זמן מסודר עלול למצוא את עצמו ב"התקף לב רוחני" בשלב זה או אחר.
התחלה של פתרון: קביעות לימוד יומי של חמש דקות (!) בספרי מוסר כדוגמת "שמונה פרקים לרמב"ם", "מסילת ישרים", "אורחות צדיקים" ועוד. ספרות המוסר היא החלק התורני שעוסק פחות בצד ההלכתי והרעיוני של היהדות ויותר בצד הנפשי. מעין אימון אישיותי שמתרגל את האדם להפנים את הרעיונות הרוחניים בחיי היומיום; לימוד בספרים הללו מעניק מוטיבציה לכלל הלימוד.
ישנה אמירה בשם בעלי המוסר שבמידה ויש לאדם רק חמש דקות פנויות ביום והוא מתלבט האם להקדיש אותם ללימודי גמרא או מוסר - עדיף שיקדיש אותם ללימודי מוסר, כי אזי ימצא גם חמש דקות נוספות ללימודי גמרא...
הלימוד בספרי המוסר מעניקים תעצומות אדירות. לפני כשנה וחצי באתי לנחם משפחה שבנה, תלמיד ישיבה, נהרג בעזה בשלבים הראשונים של המלחמה. ישבתי מול האמא והיא הראתה לי את ספר "מסילת ישרים" של בנה עם הערות שכתב בשולי הדף. ההערות נפסקו בפרק על מידת הזהירות (השלב השני מתוך תשעת שלבי מסילת ישרים); "אתה רואה?", אמרה לי האמא, "הבן שלי הספיק כבר בגיל תשע עשרה להגיע למדרגת הזהירות"; ואז היא הוסיפה: "אבל עכשיו הוא קפץ ישר למדרגת הקדושה".
עשו לעצמכם טובה: קבעו חמש דקות ביום לימוד מוסר (הזמן המומלץ הוא לפני השינה), ואתם תראו שמסילת החיים תתיישר לפניכם.