גם כשאויבינו מנסים לפגוע בנו, כאן בארץ ובכל העולם, גם אז צריך לזכור שלגויים יש תפקיד, והוא עוד יבוא לידי ביטוי כשהעולם יהיה מתוקן יותר.
בפרשת השבוע, ממש בסוף הפרשה, יצחק שולח את יעקב אל בית לבן כדי למצוא שם אישה: "וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת־יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל־לָבָן בֶּן־בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו" (בראשית כח, ה). המילים "אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו" נראות תמוהות - הרי כולנו יודעים שרבקה היא אמם של יעקב ועשו!
רש"י [כגרסה בספרים שבפנינו] אומר: "אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו - איני יודע מה מלמדנו". אמנם לא בכל הדפוסים של רש"י הגרסה הזו קיימת, וגם בכתבי היד העתיקים אין היא מופיעה, אבל חלק ממפרשי רש"י הביאו את הגרסה הזו. להלן נזכיר את דברי המהר"ל בספרו "גור אריה", שראה את המילים האלה בפירוש רש"י שהיה בידו.
הרמב"ן מציע, שמטרתן של המילים האלה היא לציין את ההבדל בין יעקב לעשו, ולהראות שבסוף הפרשה יצחק כבר מבין שההמשך שלו הוא יעקב, ולא עשו. לכן מציינת התורה "אם יעקב ועשו", ללמדנו שעל אף שרבקה היא אמא של שניהם, ואת שניהם ראוי היה לשלוח אל בית לבן לקחת אשה, בכל זאת שלח יצחק רק את יעקב, כי הוא כבר יודע שיעקב הוא ממשיך דרכו.
הרד"ק מסביר, שהמטרה היתה להקדים את יעקב לעשו, כדי לומר לנו, שלא רק שרבקה אוהבת את יעקב יותר מאשר את עשיו, אלא שגם קרובי משפחתה של רבקה בפדן ארם יודעים זאת.
ה"חזקוני" מציע שני פירושים. פירוש ראשון, שהתורה הזכירה כאן את עשו כי "הבנים דומים לאחי האם" (ע"פ גמרא בבא בתרא קי, א), והתורה רצתה להצביע על קווי הדמיון בין לבן לעשו.
והפירוש השני, הנראה לענ"ד קרוב לפשט, הוא שרבקה התכוונה להפריד את יעקב ועשו לא רק כדי להגן על יעקב, אלא גם לטובתו של עשו, כפי שאמרה רבקה ליעקב בפירוש "לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם־שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד" (כז, מה). על אף אהבתה הברורה ליעקב, רבקה ממשיכה לדאוג גם לעשו, שגם הוא בנה.
ההבדל המרכזי בין שלושת הפירושים הראשונים לבין הפירוש האחרון, הוא ששלושת הפירושים הראשונים מסבירים שעשו נזכר כאן בהקשר של גנאי, כניגוד ליעקב. ואילו לפי הפירוש הרביעי שהבאנו, עשו נזכר כאן ביחד עם יעקב, בהקשר חיובי, שרבקה עדיין, עם כל המציאות הקשה שבה עשיו רוצה להרוג את יעקב, עדיין יש לעשו מקום בלבה של אמו.
המהר"ל בספרו "גור אריה", מציע שני פירושים, ושניהם מסבירים שהפסוק "אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו" מיועד לנמק את החלטתו של יצחק לשלוח את יעקב לבית לבן.
וגם כאן, הפירוש הראשון מציג את הניגוד בין יעקב לעשו, והפירוש השני את החיבור ביניהם. לפי הפירוש הראשון, יצחק רואה שתהליך ההתבררות של עם ישראל מן הגויים עדיין לא הושלם: רבקה היא גם אמו של יעקב הצדיק, וגם אמו של עשו הרשע. משמע שהבירור עדיין לא הושלם, וצריך ללכת שוב אל בית לבן, להשלים את תהליך הופעתו של עם ישראל בלידתו של יעקב, שכל צאצאיו ימשיכו את דרכו של ישראל.
ולפי הפירוש השני, מכיוון שעל יעקב ועשו נאמר "שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ" (כה, כג), מבין יצחק שמרבקה ומשפחתה יכולים לצאת לאומים רבים, ולכן כדאי להגיע אל משפחתה של רבקה ולהתחיל משם בהופעתו של ישראל לשבטיו ולבניו הרבים.
תהא המגמה אשר תהא, הבידול מעשו או היחס המחבר אליו, אנחנו יכולים ללמוד מסופה של הפרשה שגם אחרי כל התלאות וכל הצרות שעברנו בגלות, הגויים ממשיכים להיות חלק משמעותי בהבנת השליחות שלנו. גם כאשר עשו רוצה להרוג את יעקב, עדיין הוא חלק מן התמונה הכוללת של ההנהגה האלוקית. עוד מעט נגיע אל לבן, וגם שם יתברר לנו, שלבן הוא מצד אחד, אביהן של רחל ולאה, "אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל" (רות ד, יא) ומצד שני הוא מפעיל כל רמייה אפשרית כלפי יעקב, ומוסיף עוד ורודף אחריו ומבקש לעקור את הכל. ואף על פי כן, גם הוא חלק מן העולם שלנו, חלק מן המציאות שבתוכה אנחנו פועלים.
בעולם שלנו יש שבעים נפש שירדו מצרימה כנגד שבעים אומות העולם (רש"י דברים לב, ח). הציפייה מעם ישראל היא שבסופו של דבר יתקן את העולם כולו, "לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁ-דַּי" - זה התפקיד שלנו.
אנחנו אחרי שנתיים של מלחמה, ולפעמים כשאומות העולם רודפות אחרינו, ואנו באווירה של לחימה ושל התגוננות, קשה לנו לראות את תפקידן של אומות העולם. בכל הדורות, בין כשהיינו בהופעה של "יעקב", של הישרדות אל מול הקמים עלינו, ובין כשהיינו בהופעה של "ישראל" המאפשרת לחימה חזיתית מול אויבינו, תמיד ידענו בעזרת ה', להיקהל ולעמוד על נפשנו.
אבל יחד עם זה, ברגע שיכולנו לעצור ולהתבונן, תמיד ידענו בידיעה עמוקה, שהתכלית שלנו אינה רק לשרוד, אלא גם להשפיע על העולם כולו. בנקודה הקשה ביותר, שבה עשו מבקש להרוג את יעקב, ויעקב יוצא לגלות כדי להציל את נפשו, התורה מזכירה: "אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו". לכל גוי יש תפקיד, לכל אומה יש מקום בתכנית האלוקית. עם ישראל נושא את האחריות הכוללת, ובסופו של דבר, כאשר העולם יתוקן, יתברר מקומה של כל אומה ואומה.
אנחנו מתפללים אל הקדוש ברוך הוא שיביא אותנו במהרה אל העולם המתוקן הזה, אל השלב שבו יהיה ברור מהו מעמדו של עם ישראל, ואומות העולם ילמדו מאיתנו מהו מוסר, מהו צדק, איך נראית חברה ראויה שמתנהגת לפי דרכיו של הקדוש ברוך הוא בעולם.
אז תתקיים בנו נבואת ישעיהו: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת, וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל־הַגּוֹיִם" (ישעיהו ב, ב), ושם, בהר בית ה', ילמדו כל הגויים מדרכו של עם ישראל ו"מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם" (מיכה ד, ב).