על רקע הכותרות שעסקו ב"כוננות שיא רמדאן על רקע איראן ועזה", טוען ד"ר אריה בכרך כי אין קשר ישיר בין הכוננות הביטחונית הנוכחית לבין הזירות החיצוניות.
לדבריו, צה"ל וכוחות הביטחון נכנסים מדי שנה לרמת כוננות גבוהה במהלך חודש הרמדאן, ולעיתים גם סביב חגי ישראל, בשל חשש מהתפרעויות.
בכרך סבור כי מדובר בתופעה רבת שנים, שאינה נובעת מאירועים נקודתיים בעזה או מהשפעה איראנית, אלא מדפוס חוזר של אלימות סביב מועדים רגישים. לדבריו, יש להכיר בכך שמדובר באתגר משילות מתמשך ולא בהסלמה מקרית.
בהמשך מותח בכרך ביקורת על היעדר גינוי חד וברור, לשיטתו, מצד חלק ממנהיגי הציבור הערבי כלפי זריקות אבנים ופיגועים נגד יהודים. הוא מזכיר בהקשר זה את חבר הכנסת אחמד טיבי, וטוען כי לא נשמעו הצהרות חד-משמעיות המגנות אלימות ללא הסתייגויות.
לדבריו, קיים בשיח הציבורי ניסיון לטעון כי האלימות בחברה הערבית "תזלוג" אל החברה היהודית. בכרך דוחה גישה זו וטוען כי האלימות הפנימית במגזר הערבי היא, לשיטתו, תולדה של עשרות שנים של אלימות לאומנית נגד יהודים.
בהקשר זה מצטט בכרך את שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שהצהיר השבוע כי האלימות בחברה הערבית היא תופעה פנימית, ואינה תוצאה של פעולות הממשלה או גורמים יהודיים.
בכרך קורא לחיזוק המשילות והרתעה ברורה כלפי מיידי אבנים ומבצעי אלימות. לדבריו, יש להבהיר באופן חד כי מדובר במעשים מסוכנים שעלולים להוביל לפגיעה קשה ואף לאובדן חיים.
לדבריו, ההתמודדות עם האלימות אינה רק סוגיה ביטחונית נקודתית, אלא מבחן רחב יותר ליכולת המדינה לאכוף חוק ולדרוש אחריות ציבורית מכלל הנהגותיה ומנהיגיה.